סע"ש 65894-03-18

תקציר

התובעת, עובדת ניקיון בעירייה ילידת 1949, נשלחה לבדיקה על ידי רופא תעסוקתי בשל בעיות בריאותיות. בדו"ח הרופא צוין כי התובע סובל מסחרחורות וחוסר שיווי משקל והמליץ להימנע מעבודה הדורשת כפיפות ראש חוזרות ונשנות ושינויי יציבה חדים. בעקבות זאת הפסיקה התובעת לעבוד אך המשיכה לקבל את מלוא שכרה עד לקבלת החלטה בוועדה רפואית בדבר כושר עבודתה. הוועדה הרפואית החליטה כי התובע אינו כשיר לעבוד בכל תפקיד בעירייה. התובע לא ערער על החלטה זו. ועדת הפרישה והפיטורים של העירייה אישרה את פרישתו של התובע עקב נכות, רטרואקטיבית מאוקטובר 2012. עם זאת, התובעת טענה כי מועד פרישתה נקבע לאוקטובר 2013. בית המשפט קבע כי מועד הפרישה הוא אכן אוקטובר 2012, בהתבסס על הראיות שהוצגו ועל מיצוי כל מקורות התשלום האפשריים על ידי התובע. עוד טענה התובעת כי העירייה צמצמה שלא כדין את היקף תפקידה בשנים 1996, 2011 ו-2012, ודרשה פיצוי על כך. בית המשפט דחה טענה זו, בקובעו כי התובעת ידעה על צמצום היקף תפקידה והסכימה לכך. בנוסף, התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתה. כמו כן, דחה בית הדין את טענת התובעת להפליה מחמת גיל ואי קיום שימוע טרם סיום העסקתה. נמצא כי התובעת לא ביקשה משרה חלופית והסכימה להישאר בבית ולקבל תוספת שכר עד להחלטת הוועדה הרפואית. העירייה חויבה להשיב לתובעת 14,000 ₪, אשר נוכו מהפנסיה שלה בין יוני 2013 לאוקטובר 2015. ניכויים אלה נעשו בדיעבד לאחר ההחלטה לפרוש את התובע, ללא שימוע או הסבר מקדים לתובע. למרות שדחה את מרבית טענות התובע, החליט בית המשפט כי כל צד יישא בהוצאותיו, תוך התחשבות במצבו האישי של התובע.