ת"א 169/07

תקציר

השופט במקרה זה קבע כי טענת התובע כנגד הנתבעת, אשר טענה לייעוץ וניסוח הסכם רשלני מצד הנתבעת, אינה תקפה מחמת התיישנות. השופטת פירטה את העובדות שאינן שנויות במחלוקת, ובהן מועדי ההסכם הרשלני לכאורה, מכתבים רבים שנשלחו בנושא, ומועדי התביעות הרלוונטיות שהגיש התובע. לאחר מכן פירט השופט את הדינים החלים בנוגע לתקופת ההתיישנות בתביעות רשלנות, והגיע למסקנה כי תביעת התובע התיישנה עקב חלוף הזמן. השופטת דחתה את טענות התובעים לפיהן לא הייתה שקידה סבירה מצידם לברר את העובדות, וציינה כי הם פנו לייעוץ מעורכי דין אחרים וכי טענתם בדבר הסתמכותם על הנתבע אינה נתמכת. השופטת דחתה גם את טענות התובע בנוגע לגילוי הנזק, והדגישה כי די היה במודעות לנזק ובקשר שלו למעשי הנתבע כדי ליזום את תקופת ההתיישנות. בנוסף, השופטת לא מצאה כל הצדקה לטענת התובע למצוקה נפשית, וציינה את היעדר הראיות הרפואיות התומכות ואת חוסר תחולתה של האחריות הרעיונית. משכך, פסק השופט לטובת הנתבע, דחה את תביעת התובע מחמת התיישנות והורה לתובע לשלם את הוצאות הנתבע ודמי השכירות בסך 30,000 ₪ בתוספת מע"מ.