רע"פ 4812/14

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם של בית המשפט המחוזי מרכז לוד. הבקשה הוגשה על ידי אדם שהורשע באי ציות להוראות שוטר במדים בהתאם לתקנות התעבורה. המבקש טען כי האירוע התרחש כאשר ניסה לנסוע בצומת כדי להגיע לביתו, בעוד השוטר התעקש שיפנה את הצומת. בית המשפט דחה את טענות המבקש ואישר את הרשעתו, תוך הפחתת עונשו ל-45 ימי פסילה בפועל, קנס של 1,500 שקל ושלושה חודשי פסילה על תנאי. המבקש, שייצג את עצמו, ביקש רשות ערעור בטענה לסתירות בעדויות ולחידוש עניינו משיקולים זרים. עם זאת, השופט דחה את הבקשה, בנימוק של היעדר טענות בעלות חשיבות כללית או משפטית מעבר לאינטרסים האישיים של המבקש. עוד ציינה השופטת כי טענות המבקש נבחנו לעומק ונדחו על ידי שתי ערכאות קודמות וכי העונש שהוטל לא היה חמור מדי. יתר על כן, השופט הדגיש כי ערכאת הערעור נמנעת בדרך כלל מהתערבות בקביעות עובדתיות ומהימנות של ערכאות נמוכות יותר, במיוחד בגלגולו השלישי של תיק זה. בקשת רשות הערעור נדחתה, והמבקש חויב למסור את רישיונו עד למועד שנקבע. סיכום מקיף זה לוכד את עיקרי פסק הדין, ומספק הבנה ברורה של הרקע בתיק, החלטות בתי המשפט והסיבות לדחיית בקשת רשות הערעור.