ת"א 6/10

תקציר

מינהל מקרקעי ישראל הגיש תביעה נגד נתבע, תושב בוקעתא שברמת הגולן, בבקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו למדינת ישראל יש זכויות בעלות על חלקת קרקע שבמחלוקת שאינה מוסדרת. לטענת המינהל, הקרקע, הממוקמת ביער בוקעתא, אינה מוקצית מזה עשרות שנים ולכן מוקנית למדינה על פי חוק. הם האשימו את הנאשם בפלישה וביצוע עבודות בלתי חוקיות בקרקע, לרבות נטיעות ועקירת עצים. הנתבע, שירש את הקרקע, טען כי הכשיר את הקרקע בשנות ה-60 והציג מסמך רישום עות'מאני משנת 1916 כהוכחה לבעלותו הבלעדית. בית המשפט בחן את הראיות שהציגו הצדדים, לרבות חוות דעת מומחים על אמיתות המסמך העות'מאני. נמצא כי הקרקע המדוברת עובדה בהדרגה לאורך השנים, כפי שעולה מתצלומי אוויר, ולא הייתה בבעלות הנתבע או אבותיו. עדויותיהם של המפקח יובל כהן והמומחה מלכה עופרי, יחד עם התמונות שהוגשו, זיהו באופן משכנע את הקרקע המדוברת. יתר על כן, בית המשפט קיבל את חוות דעתם של המומחים יונתן נפתלי ושרון בראון, שהסיקו כי המסמך העות'מאני זויף, וציינו כי הוא הודפס בטכנולוגיה מודרנית שלא הייתה זמינה בשנת 1916. אמיתות המסמך הוטלה בספק, והימנעותו של הנאשם מלהסביר את הימנעותו מהצגתו קודם לכן העלתה ספקות. על סמך הראיות קבע בית המשפט כי למדינת ישראל זכויות בעלות על הקרקע שבמחלוקת. הנאשם נצטווה להסיר את ידו מהמקרקעין, להחזירם למצבם הקודם ולהימנע מכל התערבות עתידית. כמו כן פסק בית המשפט לתובע הוצאות בסך 38,000 ₪ מהנתבעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. פסק הדין ניתן לטובת מינהל מקרקעי ישראל, שאישר את בעלותם בקרקע ודחה את טענות הנתבעת.