רע"א 2142/13

תקציר

בפסק הדין התייחסה השופטת לבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שחייבה את המבקש להפקיד ערבות בסך 100 אלף שקל. ההחלטה הייתה משמעותית שכן היא עלולה להשפיע על ההליך העיקרי. השופט התייחס לבקשה כאילו כבר התקבל ערעור, נוכח הסוגיה העקרונית של חובת הפקדת ערבות וזכות הגישה לערכאות. השופט דחה את טענת המשיב כי היה מקום להגיש את התביעה בהליכי פירוק, וקבע כי מדובר בתביעה אזרחית אישית. תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת לבית המשפט לחייב תובע להפקיד ערבות להוצאות הנתבע. עם זאת, תקנה זו מציגה מתח בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין הצורך למנוע תביעות סרק ולהגן על זכויות הקניין של הנתבע. בבחינת הצורך בערבות נלקחו בחשבון גורמים כגון תושבות זרה, סיכויי הצלחת התביעה ומצבו הכלכלי של התובע. השופט מצא כי קשייה הכלכליים של המבקשת אינם צריכים למנוע את הגישה לערכאות, מה גם שהמבקשת טענה כי המשיב גרם לה למצוקה כלכלית. הקביעה אם תביעה היא בת קיימא או לא לפני שלב ההוכחות נחשבה מוקדמת מדי. בסופו של דבר, השופט מצא כי התנאים להטלת ערבות לא התקיימו וביטל את דרישת הערבות, מתוך הכרה בחשיבות של שמירה על גישה לצדק עבור כל אדם, ללא קשר למצבו הכלכלי. לא היה צו להוצאות נגד המבקש.