עת"מ 41586-05-12

תקציר

העותר, ששירת בצה"ל וסובל מנכות נפשית הקשורה לשירותו, ערער על החלטת המשיב – אגף השיקום – להכיר בנכותו רק החל מחודש מרץ 2009, וכתוצאה מכך נשללו ממנו הטבות כספיות רטרואקטיביות. העותר טען כי הימנעותו של המשיב מלפעול והטיפול הממושך באופן בלתי סביר בעניינו מזכים אותו בתשלום רטרואקטיבי של תגמולים משנת 1974 כאשר נקבעה לראשונה נכותו. ועדת הערר הסכימה עם הערכתו של העותר ומתחה ביקורת על התנהלות המשיב, וציינה כי היה עליה לבקש באופן פורמלי מהעותר להגיש תביעה נוספת להכרה עם היוודע דבר מוגבלותו. עם זאת, הוראת המשיב דאז, סעיף 80.23, קבעה כי הגמלאות ישולמו ממועד החלטת הוועדה ולא רטרואקטיבית. לפיכך עתר העותר לבית המשפט לקבלת פסק הדין בפרשת לופו, שעסק אף הוא בתשלומים רטרואקטיביים לפי סעיף 80.23. בית המשפט, בהסכמה עם פסקי דין קודמים, הכיר בחובתו של המשיב למנוע עיכובים מיותרים בטיפול בתביעות נכות ובחובתו לשלם תגמולים בדיעבד במקרים של מחדלים בלתי סבירים או התמשכות הליכים. השופט במקרה זה פסק לטובת העותר, וקבע כי יש לחשב את קצבתו מנובמבר 1977 - שנתיים וחצי לאחר שהוכרה נכותו - ועד ספטמבר 2003. כן חויב המשיב לפצות את העותר בגין הוצאות ההליך, בעוד בקשת העותר לתוספת הצמדה וריבית נדחתה.