סע"ש 25984-04-18

תקציר

התובעת, עובדת זרה במשק בית, תבעה את מעסיקיה בגין הטבות תעסוקה שונות שלטענתה מגיעות לה, אך לא קיבלה במהלך העסקתה. הנתבעים טענו כי שעות העבודה והמנוחה של התובעת היו בלתי נפרדות מחייה האישיים, ולכן היא אינה זכאית לתשלומים נוספים. בית הדין הסכים עם התובעת כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על העסקתה וכי הנתבעים לא פיקחו על שעות עבודתה, כפי שיכלו. עם זאת, בית הדין מצא כי שעות העבודה בפועל של התובעת היו נמוכות משמעותית ממה שטענה. השופטת הורתה לנתבעים לשלם לתובע גמול שעות נוספות בסך 43,173 ₪, המחושב לפי התעריפים הקבועים בחוק בגין השעות הנוספות שעבדו בימי שישי. בית הדין פסק לטובת התובעת גם בעניין פיצויי פיטורים, פיצויי תקופת הודעה מוקדמת ואי קיום שימוע עם פיטוריה ופסק לה 23,108 ש"ח, 3,500 ש"ח ו-5,300 ש"ח בהתאמה. השופטת דחתה את תביעות התובע לדמי הבראה, פדיון חופשות, דמי חגים והפקדות פנסיה, ולא מצאה כל ראיה לכך שהטבות אלה מגיעות אך לא שולמו. בנוסף, דחה בית המשפט את תביעותיהם הנגדיות של הנתבעים בגין ניכויים בגין הוצאות מחיה, הוצאות כלכליות, הלוואה וטיפול רפואי, שכן הן לא עוגנו בראיות. הנתבעים חויבו לשלם לתובע סך של 75,081 ₪ בתוך 30 יום, בצירוף הוצאות משפט בסך 6,000 ₪. הסכומים היו אמורים להיות מותאמים להפרשי הצמדה וריבית מתאריכים מוגדרים. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.