פר"ק 19977-03-12

תקציר

פסק הדין דן בתחולתה של תקנה 8א לעניין שכר נושאי משרה בהעדר בקשות לפי תקנות 7 ו-8. התקנה מתווה מבנה שכר טרחה מבוסס אחוזים התלוי בשיעור החלוקה בפועל לנושים. למרות התנגדות היו"ר להחלת התקנה במקרה זה, החוק תומך בבקשת נושאי המשרה. גם פסיקתו הקודמת של בית המשפט העליון והחלטות בית המשפט המחוזי מאשרות את תוקפה של תקנה 8א. השופט מסכם כי יש להחיל את התקנה עד לביצוע שינויי חקיקה. מעבר לסבירות שכר הטרחה, טענות העמותה שהתמקדו בתקופת הפעילות הקצרה ובשכר הגבוה המבוקש לא פורטו דיים. השופט נוטה לפרש את משך הפעילות העיקרית של נושא המשרה ולא רק את הפסקת פעילותו, כאשר הוא שוקל הפחתת שכר. טענת המבקשים כי דגש יתר על משך הזמן עלול להרתיע פקידים מלזרז את עבודתם היא מוצדקת. מאחר שהמבקשים פעלו עם צוותי עובדים והליך הפירוק נמשך מעבר למכירת פעילות החברות, אין מקום לקיצוץ על בסיס משך זמן בלבד. השופט סבור כי בקשת המבקשים לתוספת שכר טרחה בגין כספים שהתקבלו מתביעות נושים אינה מוצדקת, שכן עורכי הדין המטפלים בתביעות אלה משולמים על בסיס אחוז מהתקבולים. פסיקת שכר טרחה נוסף למבקשים תהיה מיותרת. בסופו של דבר זוכים המבקשים בשכר טרחה סופי בסך 10.5 מיליון שקל, כולל מע"מ, בגין עבודתם בשתי החברות, המהווה הפחתה של כשליש משיטת כינר וכ-45% מהשיטה המבוקשת. בשל עבודתם הלא גמורה של נושאי המשרה, 3 מיליון שקל מעוכבים עד לקבלת החלטה נוספת עם סיום הליכי הפירוק. את יתרת 7.5 מיליון השקלים ניתן לגבות באופן מיידי, בניכוי דמי ביניים שכבר התקבלו. ההחלטה מתקבלת בהעדר הצדדים והשופטת מציינת את התאריך כ-10/12/2014.