ת"א 63276/05

תקציר

התיק סובב סביב מותו של אריה פרידמן, שנפטר ממזותליומה, מחלה שלטענת התובעים נגרמה כתוצאה מחשיפה לאסבסט בעת שעבד במוסך. התובעים, אלמנתו ובתו, תובעים פיצויים מהנתבעים, מהמושב בו עבד פרידמן ומהמדינה, בטענה לרשלנות בפיקוח על הבטיחות בעבודה. השאלה המרכזית היא האם הנתבעים כשלו בחובת הזהירות שלהם כלפי פרידמן. בית המשפט קובע כי ראיות התובעים אינן מצליחות לבסס קשר סיבתי בין עבודתו של פרידמן לבין מחלתו. הראיות מצביעות על כך שחשיפתו של פרידמן לאבק אסבסט הייתה מינימלית ולא אינטנסיבית, ולכן לא סביר שהיא גרמה למחלתו, במיוחד בהתחשב בתקופת החביון הארוכה בדרך כלל של מזותליומה. יתר על כן, המסגרת הנורמטיבית בעת עבודתו של פרידמן, תקנות הבטיחות בעבודה, הגדירה ספי חשיפה ספציפיים לאבק מזיק, לרבות אסבסט, שמעליהם נחשבו העובדים בסיכון ומתחתיהם הסיכון נחשב סביר. חשיפתו של פרידמן לאסבסט הייתה נמוכה משמעותית מסף זה, כלומר מעסיקו והמדינה לא הפרו את חובת הזהירות שלהם. בית המשפט דוחה גם את הטענה כי היה מקום להחיל סטנדרט זהירות מחמיר יותר, שכן התקנות כבר קובעות סף סיכון סביר. בנוסף, אחריותו של המושב לא נקבעה, שכן פרידמן ניהל בפועל את בית המלאכה באופן עצמאי, מה שהופך אותו לאחראי לכל רשלנות. בסופו של דבר, התביעה והודעות צד ג' נדחות, מה שמשאיר את האובדן הטרגי של התובעים ללא פיצוי.