ת"א 9994-04-21

תקציר

השופט קיבל את בקשת הנתבעים לדחות את התביעה על הסף על יסוד תקופת ההתיישנות. התביעה, בה נטען לנזקי גוף שנגרמו עקב עבודתו של התובע עבור אחד הנתבעים, מר פלח, הוגשה למעלה משבע שנים לאחר אבחון התובע ולפיכך הייתה מחוץ לתקופת ההתיישנות של דיני הנזיקין. התובע טען כי יש לפטור את תביעתו מתקופת ההתיישנות שכן נודע לו על מחלתו והקשר שלה לעבודתו רק בשנת 2015 או 2019, אך השופט קבע אחרת. מרישומים רפואיים שהציג התובע עצמו עולה כי אובחן כחולה בפיברוזיס ריאתי בשנת 2013 ולכן ידע על מצבו וסיבתו שנים לפני הגשת התביעה. השופטת התייחסה גם לדבריו של התובע בפני המוסד לביטוח לאומי, שאישרו את ידיעתו על המחלה והקשר שלה לסביבת עבודתו בשנת 2013. כמו כן, קיבלה השופטת את טענת הנתבעים כי התובע היה מנוע מבחינה משפטית מלהציג גרסה לאירועים הסותרת את דבריו הקודמים בפני המל"ל. בסיכומו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי התביעה הוגשה הרבה מעבר לתקופת ההתיישנות וכי התובע לא עמד בדרישות להארכה. למרות האופי הדרסטי של הדחייה על הסף, השופט מצא לנכון במקרה זה, מה שהוביל לדחיית התביעה ללא הליכים נוספים. ההוצאות לא נפסקו לאף אחד מהצדדים.