רע"א 7409/22

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט בקשת רשות ערעור והתנהל כאילו ניתנה רשות ערעור. הסוגיה המרכזית הייתה האם ניתן לפסוק את הסעד המבוקש בתביעה אזרחית – ליתר דיוק לפינוי מושכר – כנגד המבקשים, שכבר אינם מחזיקים בנכס הנדון. שגה בית המשפט המחוזי בכך שהותיר על כנו את ממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום תוך שהוא אינו מציע סעד אופרטיבי, מה שהוביל למצב בו בקשת הסעד של התובע נדחתה אך התביעה עדיין התקבלה באופן חלקי. בפסק הדין הובהר כי הדבר מנוגד לנורמות משפטיות, שכן קבלת תביעה ללא מתן סעד כלשהו אינה אפשרית. בית המשפט התייחס למספר תקדימים משפטיים כדי להדגיש כי יש לעמוד בתנאים ספציפיים למתן סעד שלא התבקש, שאף אחד מהם לא חל על תיק פינוי זה. היא הגיעה למסקנה כי נפלה טעות גלויה בהחלטת בית המשפט המחוזי, המצדיקה התערבות ללא בחינה מחודשת של העובדות. משכך, הציע בית המשפט לקבל את הערעור ולדחות את תביעת בעל הנכס כנגד המבקשים. בנוסף, הוצע כי כל צד יישא בהוצאותיו בשל התנהלות המבקשים כפי שנצפתה בבתי המשפט קמא. החלטה זו ניתנה ביום 2.3.2023.