ע"א 21648-07-12

תקציר

טענתו המקדמית של המשיב כי יש לדחות את הערעור בשל היותו ערעור על דחיית רשות להתגונן, שלא ניתן לערער עליו בזכות, נדחתה שכן אין לשלול את זכותו המהותית של המערער בשל טכניות כזו. לגופו של עניין האם היה מקום לתת רשות להתגונן, מצא בית המשפט כי המערער הוכיח הגנה לכאורה מספקת והיה צריך לאפשר לו להתגונן. השאלה העיקרית הייתה האם צמצום מרווח השיווק מהווה שינוי נסיבות קיצוני ובלתי צפוי, אשר לפי סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות) יצדיק את פעולתה החד-צדדית של המערערת בשינוי תנאי החוזה. בעוד שהגישה הסטטית לשאלה זו תוביל ככל הנראה לממצא שלילי, הייתה מספיק פסיקה שהציעה לנקוט בגישה דינמית, תוך בחינת ההשלכות המעשיות של האירוע ולא האירוע עצמו, כדי להציע כי יש לבחון כל מקרה לגופו. יתר על כן, לבית המשפט צריכה להיות סמכות להתאים חוזים לנסיבות חדשות, במיוחד לאור כלים משפטיים אחרים העומדים לרשות בית המשפט, והתנהלות המשיב בהתעקשותו על תנאיו המקוריים של החוזה עלולה הייתה לגבל בחוסר תום לב. לבסוף, שגה בית משפט קמא בכך שלא איפשר למערערת להגיב לראיות חדשות שהגיש המשיב לאחר סיום הטיעונים לעונש, אשר השפיעו על פסק הדין. מטעמים אלה התקבל הערעור, בוטלו החלטות הערכאה הנמוכה יותר, ולמערער ניתנה רשות להתגונן.