ס"ע 8767-11-14

תקציר

התובע, עובד, תבע את מעסיקו בגין שכר שלא שולם, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, תשלום דמי חגים, דמי חגים ותשלום פנסיה והפסדי תשואה. הנתבעים היו הממונה הישיר של התובע, בעל החברה שהעסיקה את התובע, וחברה נוספת הקשורה לעבודתו של התובע. בית הדין בחן מדדים שונים לקביעת קיומם של יחסי עובד-מעביד, ובהם מי העסיק את העובד, קבע את שכרו, הסדיר את תנאי העבודה, פיקח עליו בעבודה ואישר את חופשותיו, ולמי הייתה סמכות לפטרו. המונח "עובד" פורש בכוונה, ומערכת היחסים נבחנה באופן מהותי. המדדים, שחובקו, הראו כי הממונה הישיר של התובע, הנתבע מס' 3, היה מעסיקו. במהלך המשפט מסר הנתבע מס' 3 הצהרות סותרות רבות בנוגע ליחסיו עם הנתבעת מס' 2 ולהעסקתה של התובעת. כך למשל, טען תחילה כי עבד אצל הנתבעת מס' 2 אך בהמשך שינה את גרסתו ואמר כי יש לו עובדים משלו. בית המשפט מצא את גרסאותיו של הנתבע 3 בלתי אמינות וסותרות, בעוד שעדותו של התובע הייתה עקבית ונתמכה בעדים נוספים. בית הדין קיבל את טענת התובע כי הועסק אצל הנתבעת מס' 3 מאוגוסט 2011 ועד מאי 2014. באשר לתביעת התובע להפרשי שכר, קיבל אותה בית הדין באופן חלקי בלבד, והורה לנתבעת 3 לשלם שכר בסך 1,893 ₪ בחודש מאי 2014, שכן התובע לא הוכיח כי שכרו המוסכם עמד על 2,089 ₪. כמו כן הורה בית הדין לנתבעת 3 לשלם לתובע 4,214.7 ₪ פיצויי פיטורים ו-2,064 ₪ בגין היעדר הודעה מוקדמת, שכן התובע פוטר ללא התראה מוקדמת. כמו כן הצליחה התובעת לתבוע פדיון ימי חופשה שנתית ודמי חגים, דבר שהנתבעת 3 לא התנגדה לו. בית המשפט הורה לנאשם 3 לשלם 3,277 ₪ ו-1,764 ₪ בגין אלה בהתאמה. באשר לתביעה להפרשות לפנסיה והפסדי תשואה, הורה בית המשפט לנתבעת 3 לשלם 2,795.80 ₪ בגין הפרשות לפנסיה שלא שולמו, אך דחה את התביעה להפסד תשואה מאחר שלא הוכחה דיה. הנתבעת מס' 3 חויבה לשלם לתובע את הסכומים הנקובים, לרבות הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.2014, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין. כמו כן נקבעה זכות הערעור על פסק הדין.