ע"פ 6359/99

תקציר

המשיב, נחום קורמן, הועמד לדין בגין הריגת ילד בן 11, חילמי שושה, מהכפר חוסאן. קורמן, ששימש כרכז הביטחון של ההתנחלות הדר ביתר, רדף אחרי הנער בחשד שיידה אבנים לעבר כלי רכב ישראליים. על פי עדותו הראשונית של קורמן, שנגבתה זמן קצר לאחר האירוע, כאשר תפס את הילד הוא צעק עליו, ובשלב זה התעלף לפתע הילד. הילד טופל במקום ולאחר מכן פונה לבית החולים, אך מת במהלך הלילה. בנתיחה שלאחר המוות התגלה ריכוז חבלות לאורך צווארו השמאלי של הילד, ונקבע כי דימום בתעלת עורק עמוד השדרה גרם למותו. הפתולוג שלל את האפשרות שהדימום נבע ממצב מלחיץ, והגיע למסקנה שהוא נגרם מפגיעה קהה בצוואר או בראש. לדברי הפתולוג, הפציעות יכלו להיגרם על ידי מכה או נפילה. בית המשפט המחוזי זיכה את קורמן, וקיבל את הסבר ההגנה כי ייתכן שהפגיעות נגרמו מנפילת הילד, ולכן קיים ספק סביר באשמתו של קורמן. המדינה ערערה על פסק הדין. בית המשפט העליון קיבל את הערעור, הרשיע את קורמן בהריגה, והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לצורך מתן גזר הדין. הראיות הנסיבתיות, בעיקר ממצאי הנתיחה שלאחר המוות וגרסתו של קורמן עצמו לאירוע, הצביעו על כך שקורמן רדף אחרי הילד ותפס אותו, וכי במהלך המפגש ביניהם נפצע הנער אנושות. בית המשפט לא מצא בסיס ראייתי להסברי ההגנה לסיבת המוות, וקבע כי המסקנה הסבירה היחידה היא שקורמן גרם לחבלות בכך שבעט בצווארו של הילד. עוד קבע בית המשפט כי היסוד הנפשי הנדרש להריגה, פזיזות, היה נוכח במעשהו של קורמן. למרות שהמכה לא הייתה קשה, מיקומה היה קטלני, וההנחה היא כי קורמן בן ה-32 היה מודע לכך שבעיטה בצווארו של ילד בן 11 עלולה לגרום למוות.