ת"פ 15808-09-16

תקציר

הנאשמת הורשעה במסירת מידע כוזב למשטרה, בטענה שנאנסה על ידי אדם בשם רז. בעובדות שהוצגו בכתב האישום, בהן הודה הנאשם, עולה כי הנאשם פגש את רז, קיים עמו קשר אינטימי בהסכמה, ולאחר מכן מסר עדות שקר לפיה רז אנס אותה ללא הסכמתה. בעקבות תלונתה עוכבה רז למשך יומיים. הנאשמת ביקשה להוסיף פרטים לעובדות שהוצגו בכתב האישום, וטענה כי הופעל עליה לחץ מצד משפחתה להגיש את תלונת השווא. השופט קיבל את העובדות הנוספות אך בסופו של דבר החליט שלא לחזור בו מההודאה. שירות המבחן דיווח על נסיבות חייה הקשות של הנאשמת, חרטה וסיכון נמוך לפגיעה חוזרת, והמליץ על הליך צדק מאחה ועונש שיקומי-חינוכי לצד פיצוי כספי לנפגעת. הן התביעה והן ההגנה הציגו את טיעוניהן לענישה, והתמקדו בעיקר בחרטה של הנאשמת ובלחץ שחוותה מצד משפחתה. השופט פסק לטובת התביעה, וקבע כי חומרת העבירה ותוצאותיה גוברות על האפשרות לוותר על ההרשעה. על הנאשם נגזרו שלושה חודשי מאסר על תנאי, 180 שעות עבודות שירות ופיצוי בסך 10,000 ₪ שישולם לקורבן. השופט הדגיש את הפגיעה הקשה שנגרמה לקורבן ולחברה מתלונות שווא, וקבע כי מעשיו של הנאשם ראויים למענה הרתעתי משמעותי. בנוסף, השופטת ציינה כי בעוד נסיבותיה של הנאשמת ייחודיות והחרטה שלה אמיתית, היעדר פגיעה ממשית בסיכוייה העתידיים והיעדר ערובה לכך שלא תפגע שוב אינם מצדיקים ויתור על ההרשעה. השופט הגיע למסקנה כי השארת ההרשעה על כנה תאזן בין שיקולי הענישה, המשמשים כגורם מרתיע, לבין התחשבות בנסיבותיו האישיות של הנאשם ובחרטה כנה. גזר דינו של הנאשם נגזר בהתאם.