ע"ז 48383-03-14

תקציר

פסק דין זה דן בשלוש שאלות עיקריות. השאלה הראשונה נוגעת למתן תוקף לצוואה שהותיר אחריו המנוח, מ.ג. הצוואה, מיום 5.12.2012, נכתבה עת אושפזה מ.ג. ומונה לה אפוטרופוס לענייניה הרפואיים והרכושיים. הצוואה מותירה את כל רכושה של מ.ג. לבתה, ר.א. מספר סתירות בנוגע לנסיבות חתימת הצוואה, לצד פגמים בצורה ובתוכן, כמו גם חוסר היכולת של מ.ג. להבחין בטיבה של הצוואה באותה עת, מביאים את בית המשפט לדחות את הצוואה. השאלה השנייה היא האם יש לראות בבעלה של מ.ג., שנפטר במהלך ההליך, כ"בן זוגה" ולפיכך כ"יורש" שלה, שכן הם נפרדו אך מעולם לא התגרשו. בית המשפט קובע כי על פי חוק הירושה, המונח "בן זוג" מתפרש באופן פורמלי ולא מהותי. לפיכך, מאחר שהשניים מעולם לא התגרשו, הוא נחשב לבן זוגו של מ.ג., למרות שלא חיו יחד. עם זאת, הוא אינו זכאי לפרטים מסוימים בעיזבון שמקבל בן זוג החי עם המצווה, כגון זכות המגורים. השאלה השלישית נוגעת לבעלות על דירות המגורים של מ.ג. בית המשפט דוחה את טענת הבעל כי הוא הבעלים של מחצית הזכויות בדירות אלה, שכן הן נרכשו על ידי מ.ג. לפני נישואיהם והשניים מעולם לא התגוררו יחד בהן. הדירות יחולקו בהתאם לצו הירושה. מאחר שר"א התעקשה על קיום הצוואה, למרות שהדבר היה לטובתה, בית המשפט הורה לה לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לאחותה ל.פ. ולעיזבון.