בע"מ 15809-07-25

תקציר

המבקש ביקש רשות ערעור בתיק "גלגול שלישי", הניתן בדרך כלל רק בנסיבות חריגות הכרוכות בשאלות משפטיות עקרוניות או חשש לעיוות דין. בעוד שניתן להקל על הסטנדרט לערעורים כאלה בעניינים הנוגעים ליחסי הורים-ילדים ורווחת הילד, לא ניתנת רשות אוטומטית. ליבת טענתו של המבקש נסובה סביב פגמים לכאורה בהחלטות בית משפט השלום, שלטענתו מהווים עיוות דין. בית המשפט, לאחר שבחן את הבקשה, החליט לדחות אותה מבלי לדרוש את תגובת המשיבים. בית המשפט הסכים במידה רבה עם הערכת בית המשפט המחוזי לגבי רוב טענות המבקש. באופן ספציפי, הוא לא מצא פגמים בהחלטת בית משפט השלום בדבר העברת הדיון או ההנחיות שניתנו לאפוטרופוס החוקי שיש בהם כדי עיוות דין. בית המשפט הכיר בפגמים פוטנציאליים הנוגעים להפקת מסמכים. בהליכים לפי חוק הנוער חלות תקנות סדר הדין האזרחי בדבר מסירת מסמכים. תקנה 162(1) לתקנות סדר הדין האזרחי אוסרת בדרך כלל על מסירה אלקטרונית של המסמך הראשון במקרה מסוים, המחייב מסירה אישית או דואר, אלא אם כן ניתנה הסכמה בכתב. במקרה הספציפי הזה, הבקשה הראשונית להארכת תוקף הצווים, שהייתה המסמך הראשון בתיק, לא הוגשה למבקש באופן אישי או בדואר. במקום זאת, כאשר המסירה האישית נכשלה, העובדת הסוציאלית שלחה את הבקשה ואת מועד הדיון בדוא"ל. בית המשפט מצא כי מדובר בפגם, שכן תקנה 158(א) לתקנות סדר הדין האזרחי מדגישה כי המצאה חוקית היא חיונית כדי שצד ייחשב מודע לתוכן המסמך וכדי שבית המשפט יבסס סמכות. בית המשפט ציין כי עצם ידיעתו של צד על מועד השימוע אינה מספיקה; שירות חוקי הוא תנאי מוקדם. הדבר משמעותי במיוחד לאור החובה על פי סעיף 8 לחוק הנוער לתת להורים הזדמנות להציג את טענותיהם לפני קבלת החלטה. למרות הפגם המוכר בשירות, בית המשפט הגיע למסקנה כי הוא אינו מהווה עיוות דין בנסיבות הספציפיות של המקרה. מסקנה זו התבססה על מספר גורמים: * למבקש ניתנה הזדמנות להציג את עמדתו בפני בית המשפט לנוער לאחר הדיון הראשוני וההחלטה. * המבקש הציג את כל טענותיו בפני בית המשפט המחוזי, אשר בחן את העניין לגופו ואף שוחח עם הקטין. * היה חשש שהמבקש התחמק משירות. * כל השיקולים הרלוונטיים, לרבות המלצת העובדת הסוציאלית, עמדת האם ורצון הקטין, נלקחו בחשבון ותמכו בהחלטה שהתקבלה. * תקנה 14 לתקנות הנוער קובעת במפורש כי אי עמידה בתקנות סדר הדין האזרחי החלות אינה פוסלת הליך באופן אוטומטי. * עקרון העל בהליכים בתחום חוק הנוער הוא התחשבות בטובת הילד. בית המשפט הדגיש כי החלטה זו אינה מהווה אישור כללי לסטייה מהנהלים המקובלים בתיקי דיני נוער. הוא הדגיש את חשיבות ההקפדה על הנהלים, במיוחד לאור ההשפעה המשמעותית על זכויות ההורים. עם זאת, פסק הדין נתפר במיוחד לנסיבות הקונקרטיות של מקרה ספציפי זה, והביא לדחיית בקשת רשות הערעור.