בש"פ 5809/13

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעניינו של תושב שטחים שנעצר והועמד לדין. המערער ביקש מבית המשפט לתת להם רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי למנוע מהם צורת מעצר חלופית. השופט, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, הגיע למסקנה כי החלטת בית המשפט המחוזי לא עוררה שאלות עקרוניות או מדיניות כלשהן בנוגע לחלופות מעצר לתושבי השטחים אלא הסתפקה בפסיקה מבוססת. הקריטריונים להתרת ערעור כזה לא התקיימו במקרה זה, שכן לא היו מעורבים בו נסיבות חריגות או שאלות משפטיות עקרוניות. השופט ציין כי טענות המערער בדבר טעויות בהחלטות הערכאה הנמוכה בדבר קיומן של ראיות לכאורה ושחרור עצורים לחלופות מעצר כבר נשקלו ונדחו הן על ידי בית משפט השלום והן על ידי בית המשפט המחוזי. השופט דחה גם את הטענה כי החלטות סותרות של ערכאות שונות מצדיקות את הערעור, שכן לא מדובר בנסיבות ייחודיות. מאחר שהחלטת בית המשפט המחוזי התבססה על נסיבותיו הספציפיות של המקרה, לא יהיה מקום להתערב במקרה זה. תחת זאת, הציע השופט כי המערער יוכל לבקש בחינה מחודשת של ההחלטה אם ישתנו נסיבות המקרה או אם תוצע חלופת מעצר מספקת יותר. לפיכך נדחה הערעור, אם כי השופט הדגיש כי החלטה זו אינה פוגעת בבקשות עתידיות לעיון חוזר.