ע"א 434/94

תקציר

במקרה של שני קטינים שנולדו עם מומים בגפיים, אישר בית המשפט העליון החלטה של ערכאה נמוכה יותר שדחתה תביעות נגד מוסד רפואי בגין רשלנות. התובעים טענו כי בדיקת האולטרסאונד המצומצמת של המוסד לא הצליחה לאתר ליקויים בגפיים, וכי לא נמסר להם על מגבלות הבדיקה. בית המשפט קבע כי התנהלות המוסד אינה מהווה רשלנות, שכן פרוטוקולי בריאות הציבור אינם מחייבים בדיקת תקינות גפיים, בהתחשב בנדירות הליקויים הללו ובעלויות הכרוכות בכך. בית המשפט הדגיש את הזהירות הסבירה בה נוקטת מערכת הבריאות הציבורית על מנת להבטיח נגישות נרחבת. השופטים היושבים בדין בחנו האם על הרופאים ועל המוסד מוטלת חובה ליידע את המטופלים על היקף הבדיקה. הם הגיעו למסקנה כי בעוד גילוי מלא נדרש להסכמה מדעת בטיפולים, האחריות ליידע את המטופלים על מגבלות הבדיקה השגרתית מוטלת יותר על הרופאים המפנים, ולא על ספקי הבדיקה. מקרה מסוים של רשלנות זוהה כאשר אחת היולדות ביקשה במפורש בדיקת גפיים; עם זאת, לא נמצא קשר סיבתי למניעת המום המולד, שכן לא ניתן היה להפסיק את ההיריון באותו שלב. פסק הדין דחה את הערעור ולא הטיל הוצאות, תוך הכרה באתגרים הנפשיים והגופניים שעמדו בפני המערערים, אך קבע כי רמת הטיפול הייתה הולמת בהתחשב בסטנדרטים ובמשאבים הרפואיים באותה עת.