ע"פ 895/09

תקציר

הערעורים נובעים מכתב אישום שהוגש נגד המדינה המייחס למערערים ולנאשמים אחרים שורה של עבירות של גניבת סחורה יקרת ערך ממכולות בנמלי ים שונים בישראל. המערער 1 הואשם והורשע בכל 12 סעיפי האישום ואילו המערער 2 הואשם והורשע בשלושה סעיפים. שני המערערים ערערו על גזר דינם ועל גזר דינם. עיקר המחלוקת בעניין הכרעת הדין נסובה סביב קבילות עדותו של עד על דברים שאמר לו הנאשם מס' 2, ידידו, אשר הפליל את המערערים. בית המשפט קבע, כי העדות אינה עומדת בדרישות הקבילות לפי סעיף 10א לפקודת הראיות, שכן היא מהווה ראיית שמיעה לקיומן של ראיות שמיעה, ולא הוקלטה בסמוך למועד ההודעה. ללא ראיה זו, אין בסיס מספיק להרשיע את המערער 2, וערעורו על הכרעת דינו וגזר דינו מתקבל. גזר דינו בטל אפוא. מבחינת המערער 1, הראיות הפסולות התייחסו לחלק מהאישומים נגדו, אך לא לכולם. בית המשפט בחן את יתר הראיות הקבילות לכל אישום בנפרד, ומצא עילות מספיקות להרשעתו בכל הסעיפים, למעט האישום של שיבוש הליכי משפט, שם יש ליתן לו ליהנות מן הספק. עם זאת, הרשעתו בגניבה בידי אדם מוסמך (אישומים 3, 6 ו-7) מומתקת להרשעה בעבירה הפחותה יותר של גניבה. באשר לגזר הדין, התחשב בית המשפט בחלקו המרכזי של המערער 1 בעבירות השונות, בהיקפן, בתכנונן ובתחכומן, כמו גם בנסיבותיו האישיות ובעונשים שנגזרו על נאשמים אחרים בתיק קשור. בית המשפט הפחית את עונשו מ-9 ל-7 שנות מאסר, תוך השארת יתר סעיפי הענישה על כנם.