ע"א 151/09

תקציר

המשיבה, בעלת עסק להשכרת ציוד כבד, הגישה תביעה למתן פסק דין הצהרתי בבית משפט השלום בנצרת, בטענה כי היא הבעלים החוקיים של משאית וולוו בעלת לוחית רישוי MR 15-863-74, הרשומה על שמה. המערערת זכתה בתביעת הוצאה לפועל כנגד החברה שבבעלות ילדיו של המשיב וביקשה לתפוס את המשאית, בטענה כי החברה היא הבעלים שלה. בית משפט קמא קיבל את טענת המשיב, והביא את המערער לערער על ההחלטה. בית המשפט לערעורים דחה את הערעור, והסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי המערערת לא הביאה ראיות מספיקות כדי להוכיח כי העברת הבעלות במשאית למשיב הייתה פיקטיבית ונועדה להבריח את נכסי החברה בשל קשיים כלכליים. נטל ההוכחה, קבע בית המשפט, מוטל על המערער, שלא הוכיח "סימני מרמה". זאת ועוד, אישר בית המשפט את קביעותיו העובדתיות והערכות המהימנות של בית משפט קמא, אשר היטיבו עם המשיבה ועדיה. ערכאת הערעור הדגישה כי תפקידה אינו לבחון מחדש את המחלוקת העובדתית והמשפטית כולה, אלא להעריך את נכונות קביעותיו של בית משפט קמא. הואיל וטיעוני המערער התמקדו בעיקר בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, שהיו מעוגנים היטב בראיות, לא ראתה ערכאת הערעור עילה להתערב. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.