תמ"ש 85550/98

תקציר

פסק דין ארוך זה עוסק בשתי תביעות מאוחדות: תביעת פינוי ותביעת זכויות בנוגע למשק חקלאי במושב בני ציון. תביעת הפינוי (מס' 85550/98) הוגשה על ידי בעלי הקרקע הרשומים במינהל מקרקעי ישראל כנגד אחיהם של התובע ואשתו, בדרישה לפנותם את העיזבון. לאחר מותו של התובע, המשיכה אשתו בתביעה. התביעה השנייה (ת"א 10181/99) הוגשה על ידי ארבעת אחיו, אחותו וגיסו של המנוח, בטענה כי המנוח שלל במרמה מהוריהם את זכויותיהם במשק, וביקש מבית המשפט להכיר בהם כיורשי המשק. השופט מצא כי רובן המכריע של טענות התובעים בתביעת הזכויות אינן מוצדקות, וכי המנוח ואשתו היו הבעלים החוקיים של המשק. השופט הכריע גם בתביעת הפינוי, והורה לנתבעים - האח ואשתו - לפנות את החווה בתוך 90 יום. הנתבעים חויבו בהוצאות התובעים, לרבות שכר טרחת עורך דין, והוצאות הנהלה עבור מינהל מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית. פסק הדין סוקר בהרחבה את הרקע ההיסטורי, את טענות הצדדים ואת הדינים החלים. השופט מצדד במנוח ובאשתו, וקובע כי המנוח היה הבעלים החוקיים של החווה מאז עליית משפחתו בשנת 1955, וכי הזכויות בחווה הועברו כדין לאשתו לאחר מותו. בנוסף, השופט קובע כי תביעת הפינוי מוצדקת, שכן הנתבעים – האח ואשתו – התגוררו בחווה ללא תשלום הוצאות, וללא שיפור בית המגורים. השופט מורה לנתבעים לפנות את המקום ופוסק לתובעים את הוצאותיהם.