ת"א 51950-02-22

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לליקויי בניה בעבודות שיפוץ שביצע הנתבע בנכס שבבעלות התובעת. סלע המחלוקת העיקרי נוגע לליקויי איטום במרתף, כאשר התובע מבקש פיצוי בגין עלויות התיקון, המוערכות ביותר מ-350,000 ₪. בית המשפט מינה מומחה שאישר את קיומו של ליקוי האיטום והעריך את עלות התיקון ב-272,000 ₪. עם זאת, המומחה מצא גם כי התובע נשא באחריות מסוימת בשל כשלים תכנוניים והיעדר פיקוח הנדסי, וייחס לתובע 40% מהתקלה. השופטת הסכימה עם ממצאי המומחה, וקבעה כי שני הצדדים חולקים באחריות לפגם. אחריותה של התובעת נבעה מתכנון ופיקוח לקויים, בעוד הנתבעת, כקבלן מבצע, הייתה מחויבת לבצע את העבודה מבלי לגרום נזק ולהעלות חששות כלשהם לגבי עבודות האיטום. השופט הטיל על הנתבעים רמת אחריות גבוהה יותר (70%) בשל מעמדם המקצועי ותרומתם הסיבתית הגבוהה יותר. מבחינת הנזקים, קיבלה השופטת את הערכת המומחה לגבי עלות עבודות האיטום אילו בוצעו במהלך השיפוץ הראשוני, ב-50 אלף שקל, ואת העלות הנוכחית ב-272 אלף שקל. לאחר ששקל את עדות המומחה והנסיבות, פסק השופט לתובע פיצויים בסך 291,564 ₪ בגין ליקוי האיטום, כולל רכיב עוגמת נפש בסך 10,000 ₪ בגין אי נוחות בתקופת השיפוץ. סכום זה הוגדל עוד יותר ל-301,564 ₪ בתוספת נזק למערכת חימום המים שנגרם עקב ליקוי האיטום. בהתחשב בחבות שנקבעה, קבע השופט כי על הנתבע לשלם לתובע סך של 211,100 ₪. ליקויי בנייה נוספים להם טען התובע נדחו ברובם, כאשר הנתבע נתפס כאחראי לליקויים בסך של 20,800 ₪ בלבד. השופטת החליטה כי התובעת זכאית ל-30,000 ₪ בגין ליקויים נוספים אלה. לפיכך חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 241,100 ₪ פיצויים. כמו כן, חויבה הנתבעת לשאת ב-75% מהוצאות התובעת, בסך 35,200 ש"ח, וב-30,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים.