בד"מ 24/86

תקציר

פסק הדין מתייחס לתלונה שהוגשה נגד עורך דין בגין אי העברת כספים למרשו שגבה בהליכי הוצאה לפועל. בתביעה נטען כי עורך הדין הפר את סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין בכך שעיכב את הכספים ופיצה את הלקוח באופן חלקי בלבד לאחר דרישות חוזרות ונשנות. עורך הדין הודה שקיבל כסף מהלקוח, אך חלק על הסכום שהוא חייב. בית המשפט מצא כי עורך הדין אכן עבר עבירה לפי סעיף 54 בכך שלא שילם מיד ללקוח את הכסף המגיע לו. עם זאת, בית המשפט לא הרשיע את עורך הדין באישומים אחרים הקשורים להתנהגות לא אתית, כגון קבלת הלקוח בביתו, הלוואת כספים לצורך עבודה מקצועית וניכוי שכר טרחה מופרז. קביעתן של כמה עובדות שנויות במחלוקת, כגון הסכם שכר הטרחה, לא הייתה הכרחית להכרעת הדין, שכן הן חרגו מתחום התלונה. בית המשפט הגיע למסקנה כי מעשיו ומחדליו של עורך הדין היוו חוסר מסירות ונאמנות לעניינו של מרשו והרשיע אותו בהתאם. פסק דין זה ניתן בנוכחות בא כוחה של המתלוננת, גב' אורית הייפרמן, ועורך דינה של הנתבעת ביום 23.4.87.