ערר 1041/19

תקציר

כמה מדיירי בניין בירושלים ערערו לוועדת הערר המחוזית בירושלים על החלטת ועדת בנייה מקומית לאשר תוכנית לבניית קומות, מרפסות ומחסנים נוספים בבניין שלהם, וכן על שינויים בכניסה. המערערים העלו התנגדויות שונות, לרבות היעדר הסכמת רוב לתכנית, פגיעה בדירותיהם עקב בנייה, נזק אדריכלי לבניין ומטרד במהלך הבנייה. בכל ערר שקלה הוועדה בקפידה את הטיעונים שהוצגו. בערר 1023/19, שהוגש על ידי הגב' חיה כהן, שלדירתה שלוש חזיתות, מצאה הוועדה כי התכנית המוצעת לא תפגע בדירתה וכי בקשתה להשאיר את המעבר המוביל לבניין שלה פתוח וחשוף לכל גובה הבניין אינה סבירה, שכן היא תפגע אדריכלית בחזית הבניין. הוועדה התייחסה גם להסכמתה של גב' כהן ולחששות הקשורים לשפה. בערר 1041/19 טען מר יצחק פרץ כי התכנית תביא לכך שדירתו "תיקבר" ללא אור ואוויר. הוועדה הורתה על תיקונים בתוכנית בנוגע לקיר התומך, התשתיות והעצים, אך מצאה כי רוב טענותיו של פרץ לא היו משכנעות, במיוחד לאור התיקונים. ערר 1019/19, שהוגש על ידי בני הזוג אברמוביץ', עסק באי חוקיות באימוץ התכנית ובגודל המרפסת. הוועדה דחתה טענות אלה וקבעה כי התכנית אומצה בהסכמה הנדרשת וכי גודל המרפסת הוא תוצאה סבירה של אילוצים תכנוניים. הוועדה התייחסה גם לחששות לגבי יציבות המבנה וחפירתו, ומצאה כי יש לבחון סוגיות אלה בעת הוצאת היתר הבנייה. לבסוף, פסקה הוועדה נגד המערערים בסוגיית המטרדים במהלך הבנייה, בקובעה כי אי נוחות מסוימת היא בלתי נמנעת בפיתוח עירוני ואין למנוע אותה. הוועדה הורתה על כמה תיקונים בתוכנית ודחתה את העררים, תוך שהיא מאפשרת לתוכנית, עם שינויים, להתקדם. ההוצאות לא נפסקו לאף אחד מהצדדים.