ע"ע 495/07

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי שאישר פסק בוררות המחייב את המערערת לשלם לרב חמד סכומי כסף משמעותיים. הפניית העניין לבוררות לפי חוק הבוררות נעשתה על ידי הרב חמד. המערערת טענה בפני בית הדין האזורי כי לא היה הסכם בוררות תקף בין הצדדים משום שלא היה בכתב, ולכן יש לבטל את פסק הבוררות. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו, שכן מצא כי בקשת הביטול הוגשה באיחור. באשר לבקשה לאשר את פסק הבוררות, קיבל בית הדין האזורי את בקשתו של הרב חמד ואישר את פסק הבוררות. המערערת ערערה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ערכאת הערעור הסכימה עם טענת המערערת כי היעדר הסכם בוררות בכתב משמעותו שחוק הבוררות אינו חל, ועל כן יש לדחות את הבקשה לאישור. זאת ועוד, ערכאת הערעור קבעה כי גם אם לבית המשפט המחוזי הייתה סמכות לאשר את פסק הבוררות, עדיין לא היה עליו לעשות כן משום שפסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור. פסק הדין חייב את המערער לשלם למוסדות בדימונה הקשורים לרב חמד, במקום לשלם לו ישירות. זאת, קבע בית המשפט, בניסיון לקבל כספים מהקופה הציבורית שלא כדין ולא כדין. עוד קבע בית המשפט כי כהונה בשני תפקידים ציבוריים מלאים, כמו במקרה של הרב חמד, מנוגדת לתקנת הציבור. לפיכך התקבל הערעור, פסק דינו של בית הדין המחוזי בוטל ובקשתו של הרב חמד לאשר את פסק הבוררות נדחתה. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.