עת"מ 36759-05-18

תקציר

עמדת המשיב היא כי אין להעניק לעותר, עומר שאקר, אשרת שהייה בישראל בשל פעילותו העקבית והמובילה לקידום חרמות נגד ישראל. המשיבים מתייחסים לפעילותו של שאקר טרם כניסתו לישראל, בעת שהיה סטודנט באוניברסיטת סטנפורד, שם הקים ארגון שהוביל קמפיין להחרמת חברות המשקיעות בישראל. שמו המקורי של הארגון היה "סטודנטים מתעמתים עם האפרטהייד הישראלי", ומאוחר יותר הוא הפך לסניף של סטודנטים למען צדק בפלסטין (SJP). שאקר כיהן כנשיא הארגון. המשיבים מספקים גם ראיות לפעילות החרם של שאקר לאחר כניסתו לישראל, לרבות עידוד סילוק מועדוני כדורגל ישראליים מהתאחדות הכדורגל העולמית, קריאה למשיכת השקעות מבנקים ישראליים ותמיכה בהחלטת Airbnb למחוק נכסים ביהודה ושומרון. לטענתם, פעילותו של שאקר, בעיקר באמצעות חשבון הטוויטר שלו, מצטרפת לפעילותו הקודמת וכי הוא לא שינה את דרכיו. לפיכך, לשר הפנים יש סמכות למנוע את המשך שהותו בישראל. מנגד, טוען העותר כי הפעילות בחשבון הטוויטר שלו מייצגת את עמדת הארגון וכי אין למנוע ממנו להישאר בישראל, שכן הדבר יפגע בפעילות הארגון. עוד טוען העותר, כי ההחלטה שלא להאריך את אשרתו מהווה שינוי מעמד לאחר הסתמכות ועל כן אינה ראויה. לאחר שבחן את הראיות והטענות, מצא בית המשפט כי העותר הוא פעיל חרם עקבי ונלהב. בית המשפט מציין כי פעילותה של העותרת חורגת מחופש הביטוי, שכן היא מבקשת לעשות דה-לגיטימציה ולקעקע את מדינת ישראל. מעשיו של העותר לפני ואחרי כניסתו לישראל משקפים את מחויבותו לעידוד חרמות, והוא לא הביא כל ראיה משכנעת לכך שזנח פעילות זו. לפיכך, בית המשפט קובע כי החלטת שר הפנים שלא להאריך את אשרת העותר היא סבירה ועולה בקנה אחד עם החוק. העתירה נדחית, ועל העותר לעזוב את ישראל עד למועד שנקבע, אלא אם כן הוחלט אחרת בעקבות ערעור.