ס"ע 39681-02-11

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה היא האם יש לראות בניתוק יחסי העבודה בין התובעת לנתבעת פיטורים, כנטען על ידי התובעת, או התפטרות מרצון, כנטען על ידי הנתבעת. בית הדין לעבודה קבע כי התובעת התפטרה מתפקידה בחברה הנתבעת והייתה לה מוטיבציה לנתק את יחסי העבודה. התובעת, שהועסקה על ידי הנתבעת במשך כ-12 שנים, נעדרה תחילה מיום עבודה למורת רוחו של מנהל החברה, אשר לאחר מכן ניהל ויכוח סוער עם התובעת עם שובה למחרת. התובעת טענה כי במהלך טיעון זה פוטרה, אך בית המשפט מצא כי לא כך הדבר. תגובת המנהל נבעה מחוסר המשמעת והשיפוט העצמי של התובעת, ודבריו אליה היו בתגובה להתנהגותה. מעדותה של התובעת עצמה עולה כי המנהל לא הגיב כאשר התובעת אמרה לו שהיא סבורה שהיא מפוטרת. זאת ועוד, מעשיה של התובעת לאחר פיטורים נטענים אלה סתרו את טענתה: היא השיגה אישורי מחלה, נהגה באופן פרובוקטיבי במהלך ביקור נוסף במקום העבודה, והעלתה טענות סותרות בכתבי הטענות. הנתבע ניסה להתפייס עם התובעת ולהחזירה לעבודה, אך התובע סירב. בסיכומו של דבר, בית הדין מצא כי התובעת התפטרה והייתה לה מוטיבציה לסיים את העסקתה, בעוד הנתבע רצה להמשיך להעסיק אותה. לפיכך, דחה בית המשפט את תביעת התובעת לפיצויי פיטורים, פיצויי הודעה מוקדמת, דמי מחלה וניכויי שכר שונים. תחת זאת, קבע בית המשפט כי התובעת חייבת לנתבעת פיצויים בגין אי מתן הודעה מוקדמת על התפטרותה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.