עת"מ 1060/05

תקציר

העותרות, אזרחית ישראלית ובתה הבוגרת מנישואים קודמים, ביקשו לקבל מעמד של תושב קבע עבור הבת בישראל. הבת, שלא הייתה יהודייה, התגוררה בישראל למעלה מתשע שנים. המשיב, ועדת החריגים הבין-משרדית, דחה את בקשותיה החוזרות ונשנות של המשפחה, בנימוק של מדיניות כללית של אי מתן אשרות לישיבת קבע לזרים, למעט במקרים חריגים. העותרים טענו כי עניינם מהווה מקרה הומניטרי חריג בשל שהותה הממושכת של הבת בישראל והיעדר משפחה במולדתה. הם גם טענו לפגיעה בזכותם לשימוע בפני ההרכב המלא, שנדחה על ידי בית המשפט. בית המשפט קבע כי החלטת הוועדה מצויה בסמכותה ובאה על פי פסיקה מבוססת, שהעדיפה סטנדרטים אחידים ושוויוניים על פני נסיבות פרטניות. למרות שבית המשפט הכיר בקושי במצבה של העותרת, הוא מצא כי המקרה שלה אינו מצדיק סטייה מהמדיניות שנקבעה. המדיניות, שנועדה לשמור על אופייה היהודי של המדינה, נתפסה כסבירה ועולה בקנה אחד עם ערכי ההלכה היהודית. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי העותרת לא הציגה ראיות מספיקות לנישואין פורמליים עם אזרח ישראלי, אשר היו מזכים אותה להגיש בקשה לאשרה. בסופו של דבר נדחתה העתירה, והעותר נדרש לעזוב את ישראל, אם כי בית המשפט עיכב את ביצוע פסק דינו כדי לאפשר היערכות והליכים נוספים אפשריים.