ת"א 19344-02-21

תקציר

המחלוקת במקרה זה נסובה סביב השאלה האם התובע, שנקלע לתאונה ביום 17.12.2020, היה מודע לפסילת רישיון הנהיגה שלו בשל גזר דין שניתן בהיעדרו על ידי בית המשפט לתעבורה ביום 29.6.2020. בית המשפט מגיע למסקנה כי הנתבעת, המבטחת, לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהתובע ידע על שלילת רישיונו. כתוצאה מכך, נדחית שלילת הכיסוי הביטוחי על ידי המבטח בעילה של רישיון פסול. התובע זכאי לפיצוי בגין נזקי הרכוש שנגרמו לרכבו המבוטח, שמוסכם כי הוא עומד על סך של 117,790 ₪, בצירוף ריבית והצמדה כמתחייב בחוק ממועד התביעה ועד היום. בנוסף, הנתבע יישא בהוצאות המשפט בסך 16,500 ₪. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. גילו המתקדם של התובע ומחלתו, אשר גרמו לו להתבלבל במהלך עדותו, יחד עם היעדר כל תביעה בגין נהיגה בזמן פסילה, תומכים בטענתו כי לא היה מודע לפסילה. יתר על כן, הנאשם אינו יכול לבסס ידיעה קונסטרוקטיבית של גזר הדין, וחזקת המסירה של הדואר הרשום אינה חלה במקרה זה משום שהדואר לא נשלח לכתובת חוקית. השופטת מאג'דה ג'ובראן-מורקוס מדגישה כי נטל ההוכחה מוטל על הנתבע לבסס את ידיעתו של התובע וכי המקרה שונה מפסקי דין קודמים שעניינם שלילה מנהלית. פסק דין זה מחזק את העיקרון לפיו ידיעה ממשית על שלילת רישיון חיונית לקביעת הכיסוי הביטוחי, ואין די באפשרות לידיעה קונסטרוקטיבית.