עב"י 9820-01-25

תקציר

הערעור, המתייחס לגבולות השיח המשפטי הלגיטימי ולמתח שבין חופש הביטוי לגבולות השיח, נדחה על כל חלקיו. בתי המשפט קבעו כי התבטאויותיו של המערער כלפי עובדת סוציאלית ושופט אינן ראויות וכי הוא הורשע בצדק בעבירות משמעת. בצדק גם קבעו בתי המשפט כי המערער אחראי לתגובות המסיתות לפרסומיו, וציפו ממנו לעקוב ולנהל את התגובות לפוסטים שלו. באשר לפרסום חוות דעת מומחה בית המשפט, הבהיר בית המשפט את האיסור על פרסום חומרים מדיונים המתקיימים בדלתיים סגורות ללא רשות, ודחה את טענות המערער כי מרשו יכול לאשר את הפרסום או כי חוות הדעת אינה "דבר" על פי החוק. אמצעי המשמעת שהוטלו על המערער, לרבות השעייתו, היו ראויים גם לאור עברו המשמעתי והצורך לשמור על אמון הציבור במקצוע עריכת הדין. ההחלטה הדגישה כי פעולות משמעת אינן רק ענישה אלא גם משמשות כמדריך להתנהגות הקהילה המשפטית. כך, הערעור, שביקש לערער על ההרשעות והסנקציות שהוטלו על ידי בתי הדין המשמעתיים של לשכת עורכי הדין, נדחה, והחלטות הערכאות הנמוכות יותר אושרו.