דב"ע שן/84 - 3

תקציר

פסק הדין נסוב סביב הקביעה האם הזמן שיועצים חינוכיים שוהים במקום עבודה בלילה נחשב ל"עבודה" לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951. בדרך כלל, למדריכים אין משימות בין חצות ל-6:00 בבוקר, אלא אם כן הם מנהלים אירועים חריגים, שהם נדירים. בית הדין הגיע למסקנה כי עצם הנוכחות במקום העבודה אינה מהווה בהכרח שעות עבודה; במקום זאת, זה תלוי אם העובד חייב להיות זמין למעסיק. במהלך היום מוטלת על המדריכים המשימה לפקח על הפעילויות, אך בלילה, בין השעות 22:00 בערב ל-6:00 בבוקר, תפקידם מוגבל בעיקר לטיפול בבעיות שעלולות להתעורר. בין השעות 22:00 בלילה לחצות, המדריכים אכן מתקשרים עם החניכים, מבצעים בדיקות ומטפלים בבעיות, מה שמזכה אותם בתגמול כללי עבור שעות אלה. פסק הדין הבהיר כי שינה או עצם שהייה בלילה, ללא אחריות נוספת, אינה שוות ערך לשעות עבודה על פי החוק. למרות תביעות היועצים לתוספת שכר עבור שעות הלילה, קבע בית הדין כי התגמול הנוכחי, המשקף הן עבודת לילה והן שעות נוספות, הוא הולם. לפיכך, הערעור שטען לצורך בתוספת פיצוי התקבל, ובית המשפט קבע כי המעסיקים אינם מחויבים להגדיל את התשלומים מעבר למה שכבר ניתן. לפיכך, הערעור הוכרע לטובת המערערת מבלי להטיל הוצאות נוספות.