ע"ב 4634/03

תקציר

התובע, תושב מולדובה, הגיע לישראל באמצעות מסמכים מזויפים והועסק במכוני ליווי שונים. היא תבעה את הנתבעים, את מעסיקיה, על שכר, פיצויים על כאב וסבל ועוגמת נפש, ואת הסכומים שהתקבלו ממכירתה ורכישתה. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי התובעת אינה עובדת שלהם, כי הקשר עמה היה בלתי חוקי וכי יש לדחות את התביעה. בית הדין קבע כי למרות שלא התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים בשל אופיים הכופה של היחסים, עדיין יש להעניק לתובעת את הזכויות להן טענה במסגרת דיני המגן. החלטה זו התבססה על תכליתם של דיני העבודה, הצדק החברתי והמדיניות החברתית הראויה במקרה זה. עוד קבע בית הדין כי חוזה העבודה, אף שלכאורה אינו בלתי חוקי, אינו שולל מהתובעת את זכויותיה, שכן אי החוקיות אינה אינהרנטית לעבודה עצמה אלא לנסיבות ביצועה. באשר לשיעור השכר, מצא בית המשפט כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה ולכן לא יכול היה לקבוע סכום מדויק. עם זאת, מאחר שלא הייתה מחלוקת כי התובעת עבדה אצל הנתבעים ולא קיבלה שכר מלא, היא הייתה זכאית לשכר ראוי, אותו קבע בית הדין בשכר מינימום לתקופת העסקתה. לתובע נפסק שכר בסך 25,850 ₪, עם הפרשי הצמדה וריבית סטטוטורית מהנתבעים. בית המשפט גם פסק לתובעת פיצוי בסך 240,000 ₪ בגין כאב וסבל, וקבע כי נפגעה זכותה לעבוד ולהתפרנס בכבוד. סכום זה היה אמור להיות משולם על ידי הנתבעים בשיעורים יחסיים ל"תקופת העבודה" של התובעת עם כל אחד מהם. התביעה לסכום רכישה בסך 70,000 ₪ נדחתה מחוסר ראיות, וזכויות התובע בנזיקין לא טופלו בשל היעדר סמכות עניינית. כל אחד מהנתבעים חויב לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪.