ע"א 2353/21

תקציר

שני ערעורים אלה נובעים מפסק דין של בית המשפט המחוזי בנצרת בתביעת פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. המערער הראשון, שנפגע בתאונת אופנוע, ערער על גובה הפיצוי שנפסק, וטען כי שכר הבסיס שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי נמוך מדי ויש להגדילו בגין הפסדי עבר ועתיד. המשיבה, מבטחת האופנוע, ערערה אף היא, בבקשה להפחית את בסיס השכר ואת פוטנציאל ההשתכרות של המערערת, תוך ציון נסיבות אישיות. השופט י' עמית קיבל חלקית את ערעור המערער ודחה את ערעור המשיב. השופט אמנם הכיר בנטייה הכללית שלא להתערב בגובה הפיצוי שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי, אך שני היבטים של המקרה מצדיקים התערבות. ראשית, חישוב הפסדי השכר העתידיים היה צריך להיעשות עד גיל 70 ולא עד גיל 67, ולהביא לתוספת של 81 אלף שקל. שנית, יש להגדיל את הפיצוי שייפסק עבור סיוע עתידי לצד שלישי ב-140,000 ₪, המשקף ממוצע של 5 שעות שבועיות. עם זאת, השופט בחר שלא להתערב בהערכת בית המשפט המחוזי את בסיס השכר, למרות כמה ראיות המצביעות על בסיס גבוה יותר. עיקרי טענותיו של המשיב נדחו, וערעורו של המערער התקבל בחלקו, דבר שהביא להגדלת סכום הפיצוי הכולל ב-220,000 ₪.