בש"א 1058/07

תקציר

העותר ביקש לתקן עתירה מנהלית קיימת בהתבסס על עובדות חדשות שלכאורה פסלו את החלטות הוועדות המעורבות. עם זאת, בית המשפט מצא כי העותר כבר ידע על עובדות אלה בעת הגשת העתירה המקורית, ואף הכיר בהן בבקשה הראשונית. לכן, הבקשה לתיקון נתפסה כניסיון למצוא פרצה לאחר שלא הייתה מרוצה מתוצאות החלטות הוועדות. בית המשפט הדגיש כי תיקונים כאלה צריכים להיבחן באותם סטנדרטים כמו עתירות חדשות, לרבות מבחני שיהוי. במקרה דנן, נכשל העותר בכל שלושת מבחני השיהוי: המבחן הסובייקטיבי, המבחן האובייקטיבי ומבחן שלטון החוק. ראשית, התנהגותו של העותר הצביעה על ויתור על זכויות, שכן הטענות החדשות לא הוצגו בשום שלב של ההליך, למרות היותן ידועות. שנית, השיהוי פגע באינטרסים של המשיבים, ובפרט של המשיבים 4 ו-5 שהמשיכו בבנייה על בסיס העתירה הראשונה. לבסוף, קבלת הטענות החדשות לא תקיים את שלטון החוק, מה גם שהעותר לא מיצה את כל הסעדים המנהליים וניסה לערער על הרכב הוועדה רק לאחר החלטה שלילית. כמו כן, ציין בית המשפט כי החלטות הוועדות אינן בטלות, וכל ליקוי נטען בהרכבן ניתן היה לתקן באמצעות הוראות חוק התכנון והבניה. משכך, נדחתה הבקשה לתיקון העתירה בשל שיהוי בלתי מוצדק של העותר, והעותר חויב בהוצאות המשיבים.