ת"א 1187/06

תקציר

נסוב המחלוקת נסוב סביב הלוואה שלטענת התובע נתן לנתבעים, המובטחת בדירת הנתבעים. הנתבעים נמצאים בהליכי פשיטת רגל, והדירה עומדת להימכר בפיקוח שיפוטי. התובע, הטוען כי היה מיוצג בצורה לקויה ולא חש בטוב, הגיש בעבר מספר תביעות חוב לנאמן פשיטת הרגל, חלקן אושרו אך אחרות, לרבות זו הקשורה להלוואה זו, נדחו משום שהנאמן קבע כי החוב לא הוכח. התביעה הנוכחית מבקשת לבסס את זכותו של התובע לביטחונות שניתנו להלוואה – הדירה – אך הנאמן טוען כי התובע ויתר על זכות זו בהליכי פשיטת הרגל. בהחלטת הנאמן בתביעת החוב, שאושרה על ידי בית המשפט, נקבע כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לחוב. כמו כן, הנאמן ראה בהתנהלות התובע כמעידה על הסתמכותו על החלטה זו וקבלתה, ועל כן אין לדרוש מהנאמן, האחראי על כלל הנושים, לבחון מחדש את התביעה. השופט מצדד בנאמן, ומציין כי לתובע ניתנה הזדמנות מלאה להציג את טענותיו במהלך הליכי פשיטת הרגל, אך לא עשה זאת באופן יעיל. השופטת מדגישה את סופיות ההחלטות ואת השימוש היעיל במשאבים שיפוטיים, וקובעת כי התובע אינו יכול כעת לדון שוב באותו נושא בהליך נפרד. עוד מדגישה השופטת כי התובע, איש עסקים, מחויב להצהרותיו ואינו יכול לשנות את עמדתו ביחס לבטוחה לאחר מעשה. משכך, דוחה השופטת את טענות התובע ומחייבת אותו לכסות את הוצאות הנאמן ושכר טרחת הנאמן בסך 40,000 ₪ + מע"מ. החלטה זו מתקבלת מבלי להיכנס לגופו של עניין, והשופטת מציינת כי גרסת התובע לאירועים אינה עקבית. לפיכך התביעה נדחית במלואה, והתובע נושא בהוצאות הנאמן.