בג"צ 3457/95
פסק-דין עליון
תקציר
פסק הדין מתייחס לפרשנות ההסכם לגמלת ניידות בין מדינת ישראל לבין המוסד לביטוח לאומי, המעניק הטבות לנכים עם מוגבלות בניידות. העותר, שהוכר כמוגבל בניידות, קיבל קצבת ניידות מהמוסד לביטוח לאומי, אך נוכו לו סכומים בתקופות של הכשרה מקצועית בחו"ל, שנמשכו כשלושה חודשים. המוסד ניכה תשלומים אלה בהתבסס על פרשנות דרישת ההסכם להיות "נמצא בישראל" כמחייבת נוכחות פיזית. בית הדין האזורי לעבודה פסק לטובת העותרת, ופירש את תכלית ההסכם כמאפשרת היעדרויות קצרות מבלי לנתק את הזיקה לישראל. עם זאת, בית הדין הארצי לעבודה ערער, ופירש את הביטוי "הנמצא בישראל" כפשוטו. בג"ץ קבע כי יש לקיים את התכלית החברתית של ההסכם, ופירש את הסעיף לטובת העותר כ"צד שלישי". נפסק כי היעדרות זמנית קצרה מהארץ אינה צריכה לשבש את תשלומי קצבת הניידות, שכן הצורך בסיוע בניידות נמשך בעת שהייה בחו"ל. בית המשפט הכיר ב"נוכחות קונסטרוקטיבית" בישראל בגין היעדרות של עד שישה חודשים, בהתבסס על פרשנויות לסעיפים אחרים בהסכם. בנוסף, קבע בית המשפט כי קצבת הניידות מסווגת כ"גמלה" לפי חוק הביטוח הלאומי, המחיל מגבלה של שישה חודשים על השעיית קצבאות ליחידים בחו"ל, דבר התומך עוד יותר בעניינו של העותר. לפיכך, החליט בג"ץ כי יש לראות בעותרת "בישראל" בעת היעדרותה הזמנית והורה למוסד לביטוח לאומי להשיב את הסכומים שנוכו, בצירוף שכר טרחת עורך דין.
חקיקה מקושרת
בג"צ 3457/95 פרופ' רונס זכריה נ' בית הדין הארצי לעבודה, עליון (26.1.1997)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.