בע"מ 4513/12

תקציר

פסק הדין משרטט תיק משפטי מורכב שעניינו סכסוך בין בני זוג (המבקשים) לבין אישה מבוגרת (המשיב). ליבת המחלוקת סובבת סביב עסקאות פיננסיות, לרבות העברת כספים וזכויות קניין. המשיב, במקרה זה, קשישה המתגוררת לבדה בישראל ללא קרובי משפחה, נהנתה מיחסי אמון קרובים עם המבקשים. עם זאת, בשל ההידרדרות במצבה הבריאותי, הפכו המבקשים לאפוטרופסים דה פקטו שלה, ולקחו על עצמם תפקידים מעבר לחברות רגילה, כגון ניהול צרכיה הכספיים. שינוי זה במערכת היחסים שלהם התרחש בסביבות אוגוסט 2002. באופן מכריע, תקופה זו חופפת למספר אירועים משמעותיים. המשיבה נתנה למבקשת ייפוי כוח בענייניה, ובהמשך נחתם במשותף ייפוי כוח נוסף, המסמיך עורך דין לטפל בענייני הדירה. בהסתמך על ייפוי הכוח הראשון, רשמו המבקשים את הדירה, שנרכשה במשותף על ידי המשיב והמבקשים, על שמם בלבד. המאבק המשפטי החל כאשר המשיב, המיוצג על ידי אפוטרופוס שמונה על ידי בית המשפט לענייני משפחה, הגיש תביעה לבית משפט השלום בירושלים בדרישה להשיב את הכספים שהועברו למבקשים ולדרוש מחצית משווי הדירה. המבקשים טענו כי ייפויי הכוח אינם ניתנים לביטול וכי הם פעלו במסגרת זכויותיהם. בית משפט השלום קיבל חלקית את טענת המשיב, והורה למבקשים להשיב את הכספים שהתקבלו לאחר מועד האפוטרופסות הקובע ומחצית משווי הדירה, שכן העברת הזכויות הייתה שלא כדין. על פסק דין זה ערערו המבקשים לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר דחה את טענותיהם. לאחר מכן עתרו המבקשים לבית המשפט העליון למתן רשות ערעור, שנדחתה. שופט בית המשפט העליון הסכים עם ממצאי הערכאות הנמוכות יותר, לפיהן התקיימו יחסי אפוטרופסות דה פקטו בין המבקשים לבין המשיב החל מחודש אוגוסט 2002. אפוטרופסות זו הפכה את העברת זכויות הדירה למבקשים לאחר מכן לחסרת תוקף, שכן היא היוותה ניגוד עניינים לפי סעיף 48 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. השופטת דחתה גם את יתר טענותיהם של המבקשים בדבר ייצוג ופגמים פרוצדורליים, ולא מצאה כל הצדקה לטענותיהם. זאת ועוד, טענת המבקשים בדבר חישוב מחצית משווי הדירה לא נדונה, שכן היא לא הועלתה בפני בית המשפט המחוזי. לבסוף, קבע השופט כי אין מקום ליתן רשות ערעור, נוכח החלטות פה אחד של הערכאות הנמוכות יותר ובהיעדר נסיבות מיוחדות. המבקשים חויבו בהוצאות המשפט של המשיב, בסך 25,000 ₪.