עת"מ 1743/09

תקציר

העותרים ביקשו לפסול שתי שאלות בבחינת "מקצועי א'" בכתב ליועצי השקעות, המנוהלת על ידי רשות ניירות ערך. הבחינה מהווה תנאי סף לרישוי כיועץ השקעות. השב"כ טענה כי חלק מהעותרים לא ערערו על תוצאות הבחינות, ולכן יש לדחות את טענותיהם. בית המשפט הסכים וציין את העיקרון הקבוע לפיו על עתירות מנהליות למצות תחילה את כל הסעדים המנהליים. עוד קבע בית המשפט כי העותרים שערערו מחויבים לאותו רציונל, ויש לדחות גם את עתירתם. עם זאת, בית המשפט בחר לדון לגופה של העתירה כדי להסיר כל חשש להוגנות הבחינה ולהבהיר לעותרים. בית המשפט הסביר כי לא יעמיק לגופן המקצועי של שאלות הבחינה, אלא יבחן אותן בשל שרירותיות, אפליה או חוסר סבירות קיצוני. השאלה הראשונה שבמחלוקת לגבי תשואת איגרת חוב לאחר הפסקת מסחר נמצאה מנוסחת בצורה הוגנת, והתשובה שבחרה הרשות הייתה הולמת. השאלה השנייה, שהתייחסה ל"שורת רווח נקי במאזן", הכילה טעות טרמינולוגית אך לא הצדיקה פסילה שכן היא הייתה ברורה בהקשרה, והתשובה הנכונה הייתה ברורה. הקריטריון השיפוטי להתערבות בשאלות בחינה הוא גבוה, ואף אחת מהשאלות לא עמדה ברף זה. לפיכך נדחתה העתירה, וכל עותר חויב לשלם לשב"כ הוצאות בסך 1,000 ₪ כל אחת.