ע"פ 3235/94
פסק-דין עליון
תקציר
המערער, ששמע דיווח על מחבל שנתפס, נסע למקום האירוע וירה למוות במחבל בעודו שוכב אזוק על הקרקע. המערער טען כי ירה בשוגג, מתוך מחשבה שהמחבל החזיק רימון או סכין, וכי טעות זו שוללת את הכוונה הנדרשת להרשעה ברצח. עוד טען כי יש ליהנות מעונש מופחת בשל מצבו הנפשי. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער ברצח, תוך שהוא דוחה את טענותיו. בערעור קבע בית המשפט העליון כי טענת הטעות של המערער נעדרת שחר, נוכח ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי. עוד נקבע כי מצבו הנפשי של המערער אינו מצדיק הקלה בעונשו, שכן ההפרעה לא הייתה חמורה דיה כדי לפגוע באופן משמעותי ביכולתו. יתר על כן, בית המשפט לא מצא טעם בטענת האש החלופית של המערער וקבע כי ההוראות בדבר עונשים מופחתים בגין הפרעות נפשיות, שנחקקו לאחר ההרשעה, לא יחולו רטרואקטיבית במקרה זה. ככלל, דחה בית המשפט העליון את הערעור, ואישר את הרשעתו של בית המשפט המחוזי ברצח ואת גזר דינו.
חקיקה מקושרת
ע"פ 3235/94 יורם שקולניק נ' מדינת ישראל, עליון (4.3.1997)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.