דב"ע נב/130 - 3

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו בנוגע לסכסוך של עובד עם מעסיקתו, מקורות. העובד, שעבד במקורות מאז 1968, אימן גם קבוצות כדורגל במקביל לעבודתו העיקרית. בעוד העובד טען כי יש לו חוזה עבודה המאפשר לו להמשיך לאמן, מקורות טענה כי לא קיבל אישור ל"עיסוק נוסף" כנדרש על פי נהלי החברה. לאחר שוועדת משמעת במקורות החליטה להזהיר את העובד ולהטיל עיכוב בקידומו, הביא העובד את התביעה לבית המשפט, שנדחתה. לאחר מכן ערער העובד לבית המשפט העליון, שגם הוא דחה את הערעור. פסק הדין שב ואישר את תוקפה של החלטת הוועדה, וקבע כי נשמרו עקרונות הצדק הטבעי וכי הוועדה לא חרגה מסמכותה. עוד צוין כי לוועדות ההפרטה, שהוקמו מכוח הסכמי עבודה קיבוציים, משקל משמעותי, והחלטותיהן יתקיימו כל עוד פעלו על פי עקרונות הצדק הטבעי ופעלו במסגרת סמכותן המוסכמת. בנוסף, בית הדין הדגיש כי זכותו של העובד לעבוד באופן פרטי אינה מוחלטת וניתן להחיל עליה דרישות פרוצדורליות. טענת העובד לחוזה עבודה אישי נדחתה, ובית הדין תמך בזכותה של מקורות לעמוד על נהלים לאישור עבודה פרטית. כמו כן, פסק הדין הדגיש את הפרקטיקה המקובלת של איסור על עובדים לעבוד באופן פרטי ללא רשות, הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי, תוך הדגשת הפגיעה הפוטנציאלית בעבודה הסדירה והצורך בפיקוח. הערעור נדחה, והעובד נדרש לשאת בהוצאות המשפט של מקורות.