ע"א 25956-05-23

תקציר

בית המשפט דחה את טענות המערערת ביחס לחוות דעת המומחה ששימשה בפסק דינו של בית משפט קמא, כמו גם לחלוקת ההוצאות. המערער טען, כי שגה בית משפט קמא בהסתמכו על חוות דעת המומחה, כי תרגום ההסכם בין הצדדים על ידי התובעים היה תקין, וכי היה על בית המשפט לפסוק לו הוצאות בגין ויתור התובעים על עדות המומחה. בית המשפט לא מצא טעם בטענות אלה, שכן חוות דעת המומחה הסתמכה כראוי, והמערערת לא נשאה בהוצאות נוספות בשל טעות התרגום. בית המשפט דחה גם את הטענה בדבר חלוקת ההוצאות בגין ויתור התובעים על עדותם, וקבע כי החלטתו של בית משפט קמא בעניין הייתה סבירה. גם ליבו של הערעור, באשר לסכום ההוצאות שנפסקו למשיבים, נדחה. בית המשפט הכיר בכך שבדרך כלל צריכה להיות התאמה בין סכום הפיצוי שנפסק לבין שכר הטרחה, אולם אין זה השיקול היחיד. החלטתו של בית משפט קמא בעניין ההוצאות הביאה בחשבון את התנהלות הצדדים, את היחס בין הסכום הנתבע לפסק הדין, את מורכבות ההליך וגורמים רלוונטיים נוספים. למרות שסכום שכר הטרחה היה גבוה ביחס לסכום התביעה, מצא בית המשפט כי התנהלותו של המערער האריכה את ההליכים שלא לצורך וייחס לו את רוב משך ההתדיינות המשפטית. החלטתו של בית משפט קמא בעניין ההוצאות זכתה אפוא לכבוד הראוי, שכן היא הייתה סבירה ונשקלה כראוי בכל הגורמים הרלוונטיים. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערער אינו פוסק הוצאות כלשהן בגין הליך זה, נוכח סכום ההוצאות שהורה עליו בית משפט קמא.