על"ח 11402-03-18

תקציר

המדינה טענה כי יש לדחות את הערעור מחוסר בסיס, תוך הפניה לסעיפים בחוק הגנת השכר המבטלים את טענות המערער. המערער, עובד מדינה בדימוס, קיבל את כל התשלומים המגיעים לו, לרבות פיצוי ששולם לו ממס בסך 435,269 ₪, כאשר יתרת הסכום שבמחלוקת אינה משמעותית ביחס לפנסיה. עוד טענה המדינה כי המערער נהג בתום לב בכך שלא הציג מסמכים רלוונטיים לתמיכה בטענותיו. באשר לטענת המערערת לפיצוי הלנה, קבעו השופטים כי גם לתביעות אלה אין עילה וכי העתירה מיותרת. בסוגיית קביעת שכרו של המערער הסכימו השופטים עם פרשנות המדינה לסעיפים הרלוונטיים בחוזה המערער ובחוק הגמלאות, שהגדירו את חישוב שכרו הקובע. עמדת המדינה, לפיה שכרו הקובע של המערער יחושב על פי ממוצע חשבוני רגיל, התקבלה. השופטים התייחסו גם למכתב רשמי שנשלח למערער, אשר סתר את טענותיו על בסיס מייל פנימי. על פי החוזה, תקופת השירות על פי חוזה בכיר מתווספת לתקופת השירות בכתב המינוי, לרבות תקופות שנרכשו, ואכן כך היה לגבי המערערת. השופטים הדגישו כי החוזרים אליהם הפנה המערער אינם יכולים להקנות זכות שלא הייתה קיימת, ובמקרה זה שימשו רק כדי להסביר את הזכויות הקיימות ואת ביצוען. לבסוף פסקו השופטים בסוגיית ההוצאות, והורו למערערת לפצות את הוצאות המדינה בסך 5,000 ₪, בשל הגשת הערעור המיותרת ואי הגשת המסמכים הרלוונטיים במועד. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים ונחתמה על ידי השופטים ונציגי הצדדים.