עע"מ 1883/05

תקציר

אזרחית ישראלית, המשיבה מס' 1, נישאה בשנת 1996 לתושב האזור, המשיב מס' 2, והגישה בקשה לאיחוד משפחות. הבקשה נדחתה תחילה אך אושרה מאוחר יותר בשנת 2000, ולמשיב מס' 2 ניתן היתר לשנה. בשל מצבה הרפואי הקשה של בתם, המשיבה מס' 4, ילידת שנת 2000, לא האריכו המשיבים את רישיונו של המשיב מס' 2, דבר שהוביל להודעת ביטול בשנת 2003. המשיבים עתרו לבית המשפט המחוזי, אשר פסק לטובתם, והורה לרשויות לשקול את הבקשה המעודכנת לגופה. המדינה ערערה, בעיקר בשאלה האם יש לראות באי חידוש ההיתר על ידי המשיבים כזניחת בקשתם. בג"ץ דחה את הערעור, תוך שהוא מסכים עם גישתו הפרטנית של בית המשפט המחוזי וקובע כי אין לראות בבקשה כנטושה, במיוחד נוכח הנסיבות ההומניטריות והעיכוב הבלתי סביר של הרשויות בטיפול בבקשה. בית המשפט הדגיש כי שאלת הנטישה היא שאלה עובדתית, התלויה בנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה, ואישר את קביעת בית המשפט המחוזי כי אין לראות בבקשת המשיבים לאיחוד משפחות הזנחה. השופטת ד' ביניש נתנה את פסק הדין, בהסכמת השופטים א' ארבל וא' חיות.