רע"א 560/13

תקציר

בפסק הדין בעניין הבקשה קבעה ערכאת הערעור כי לא תתערב בשיקול דעתה של הערכאה הפרוצדורלית בעניין סעדים זמניים, שכן המקרה אינו עומד בקריטריונים לחריגים. נשקלה טענת המבקש להפרת חוזה יסודית על ידי המשיב, אך השבת היתר הרעל של המשיב תיקנה כל הפרה נטענת ואפשרה להם לקיים את התחייבויותיהם החוזיות. החוזה היה בתוקף עד יוני 2015, ותמך בהחלטה לשמור על הסטטוס קוו בצו מניעה זמני. בית המשפט מצא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב, שכן טענת המבקש לענייני אמון אינה מספיקה כדי לגבור על הנזק הפוטנציאלי למשיב מביטול החוזה בטרם עת. המקרה לא היה מקביל להסכמים מרכזיים באמון, כמו יחסי יצרן-מפיץ, וגם לא עירב צדדים שלישיים כמו בדיני מכרזים. עוד ציין בית המשפט כי סיכויי ההצלחה בתביעה העיקרית היו פחות קריטיים בשל מאזן נוחות זה. בנוסף, נדחתה הטענה כי סעד זמני שווה לסעד סופי מאחר שנותרו שנתיים וחצי בחוזה, מה שמאפשר זמן רב לפתרון. צוינה טעות בהחלטה קודמת: למבקש הייתה זכות לבטל את החוזה על יסוד סעיף ספציפי, למרות אמירה סותרת בהחלטת בית משפט קמא. בסופו של דבר, הבקשה נדחתה, ללא צורך בהוצאות, שכן לא היה צורך במענה.