ת"צ 21098-11-18

תקציר

פסק דין זה דן בסמכותו המהותית של בית המשפט בעניין תובענות ייצוגיות המוגשות נגד רשויות מקומיות. הרשויות המקומיות טענו כי לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות לדון בתיק, ואילו המבקשים טענו כי לבית המשפט האזרחי סמכות שיפוט. המבקשים ביקשו פיצוי מהרשויות המקומיות בגין אי הנגשת מדרכות, צמתים ומעברי חצייה לאנשים עם מוגבלות, כנדרש בחוק. פסק הדין בוחן החלטות קודמות במקרים דומים, שחלקן תומכות בעמדת הרשויות המקומיות וחלקן המבקשות. השופטת מציינת את המצב הבלתי רצוי בו נדונים מקרים דומים בבתי משפט שונים ושואפת להשיג אחידות. הוא מדגיש את חשיבותם של כללי סמכות ברורים ופשוטים כדי לחסוך זמן ומשאבים שיפוטיים. השופט סוקר את הדינים הרלוונטיים, לרבות חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים וחוק תובענות ייצוגיות, ומגיע למסקנה כי לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות עניינית לדון בתובענות ייצוגיות נגד רשויות מתוקף תפקידן הציבורי-שלטוני, גם אם הסעד המבוקש הוא פיצויים. הוא מדגיש כי שאלת הסמכות צריכה להיבחן על פי כתב התביעה, אשר במקרה זה מבקש סעד בגין מחדל הרשויות במילוי תפקידן הציבורי. השופט מציין כי בית המשפט העליון טרם פסק באופן סופי בסוגיה זו וכי התבטאויות אגב קודמות בנושא אינן מחייבות את בית המשפט. הוא מגיע למסקנה כי לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות מהותית לדון בתובענות הייצוגיות הנדונות ומורה על העברת התיקים המאוחדים לבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת. עם זאת, הוא אינו מטיל הוצאות משפטיות על המבקשים, בהתחשב בבלבול שנגרם על ידי החלטות קודמות.