רע"א 8334/07

תקציר

במקרה הנדון, בקשה במעמד צד אחד ביקשה עיכוב ביצוע ורשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שקיבל חלקית ערעור על החלטת בית משפט השלום בעניין הפרת חוזה. המשיבים, בעלי הנכסים, הגישו תחילה תביעה נגד המבקשת, שהחזיקה במושכר מוגן, בטענה שהפרה את תנאי השכירות בכך שניהלה עסקים נוספים מהמקום. בעוד שבית משפט השלום מצא את המבקשת בהפרה, הוא העניק לה סעד מן היושר המותנה בפיצוי. עם זאת, בית המשפט המחוזי ביטל סעד זה והטיל צו פינוי שייכנס לתוקף בתוך 45 יום. המבקשת טענה כי החלטה זו פגעה קשות בחוש הצדק שלה, טענה כי נעשה שימוש ראוי בנכס במשך למעלה מחמישים שנה ותיקנה את ההפרות מיד עם הגשת התביעה. בית המשפט, לאחר שבחן אותו, לא מצא חשיבות משפטית או עניין ציבורי המחייב התערבות של ערכאה שלישית. בית המשפט המחוזי העריך בצדק את המצב ובחן מחדש את הסעד ההוגן נוכח ההתפתחויות החברתיות-כלכליות הנוכחיות שצמצמו את תחולת הגנת הדייר. לפיכך, החליט בית המשפט שלא להיעתר לבקשת הערעור הנוספת, תוך שהוא מדגיש כי חוק הגנת הדייר אינו מגן עוד על עסקים באופן גורף כפי שהיה בעבר, והדגיש את חשיבות העמידה בהתחייבויות חוזיות. ההחלטה שבה ומאשרת כי הפרת חובות כאלה עלולה להוביל לפינוי ללא נסיבות חריגות המצדיקות שמירה על ההגנה. משכך, הבקשה נקבעה כמופרכת ומייתרת את הצורך בדיון לעיכוב ביצוע.