בב"נ 1964-04-14

תקציר

המשיב הוציא שני צווי הריסה מנהליים לשני מבנים נפרדים השייכים למבקש. באחד הצווים נפלה טעות סופר בנוגע למספר ציון הדרך של הבניין. המשיב ביטל את הצו והוציא צו חדש לתיקון הטעות. המבקש טען כי למשיב אין זכות להוציא צו חדש וכי הטעות מבטלת את הצו השני. בית המשפט מצא כי למבקש לא הייתה זכות להתנגד לצווים שכן אין לו זכויות מוכרות במבנים. זאת ועוד, טענות המבקש כי המבנים נבנו בשנים 2008 ו-2012 אינן נכונות והם נמצאו בבנייה בעת מתן הצווים. הטעות במספר ציון הדרך לא נחשבה לפגם יסודי שכן המבקש זיהה נכון את המבנים, וטעות סופר מינורית לא תצדיק את ביטול הצווים. המבנים נמצאו רחוקים זה מזה, והפרטים בצווים לא עוררו ספק לגבי זהותם. עוד קבע בית המשפט כי דרישת ההיוועצות התקיימה, וגם אם לא הייתה, הטעות לא הייתה משמעותית דיה כדי לבטל את הצווים. גם טענת המבקש לאופק תכנוני צפוי למבנים נדחתה, שכן הקרקע הוגדרה כשטח נוף מדברי, ולא הוגשו בקשות לשינוי הייעוד. טענותיו של המבקש נמצאו רבות אך חסרות תוכן, ובקשתו לביטול צווי ההריסה נדחתה. המבקש חויב לשלם למשיב הוצאות בסך 7,000 ₪.