ע"פ 1332/04

תקציר

בפסק דין זה מערערת המדינה על העונשים המקלים שנגזרו על שני משיבים שהורשעו בנשיאת נשק ובקבלת נכסים שהושגו בעבירה, בעקבות אירוע של החזקה והובלה של חומר נפץ צבאי גנוב. המשיבים, שנגזרו עליהם תחילה 15 חודשי מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי, הודו בעובדות כתב האישום המתוקן, אך לא סיפקו כל הסבר להחזקת חומרי הנפץ, שנתפסו על-ידי כוחות הביטחון. בית משפט קמא ציין את היעדר המניעים האידיאולוגיים, אך הכיר בחומרתם בשל פוטנציאל הסכנה והתסיסה במהלך התקופה. בערעור טענה המדינה להחמרת העונשים תוך הדגשת הצורך בהרתעה נוכח חומרת עבירות הנשק ופוטנציאל הפגיעה חסרת ההבחנה מחומרי נפץ מסוג זה. מנגד, ההגנה המעיטה בחומרת העבירה, תוך שהיא מציינת קשיים אישיים וטוענת כי העונשים הקיימים הם במסגרת הנורמות. למרות שבית משפט קמא מצא עילה אוהדת להקלות, החליט ערכאת הערעור להחמיר את העונש ל-24 חודשים, תוך הדגשת הצורך בהחמרת הענישה כדי להתמודד עם התפשטות ושימוש לרעה בנשק. ערכאת הערעור הדגישה כי החזקת חומרי נפץ ללא הצדקה מעידה מטבעה על כוונה פוגענית, המחייבת התייחסות רצינית בשל מקורם הצבאי והסביבה הנפיצה הנוכחית, ומכאן שהיא מחייבת נקיטת עמדה ענישה חריפה יותר כדי להרתיע מפני הפרות עתידיות.