תב"כ 32/25

תקציר

ניתוח משפטי מקיף בהתבסס על המידע שסופק: **הקדמה** העתירה שלפנינו עוסקת בפרסום תמונה של נתבע, לצד אנשי ציבור בכירים, בעת שהם מרים כוסית בבסיס מג"ב איו"ש. התמונה, שצולמה על ידי לע"מ, הועלתה לחשבונות הטוויטר והפייסבוק הפרטיים של הנתבע במהלך מערכת בחירות, ונלוותה לכיתוב בעל אופי פוליטי. העותר טוען כי פרסום זה מהווה שימוש אסור בנכסי ציבור ובכוחות הביטחון לצורכי תעמולת בחירות, בהתאם לסעיפים 2א ו-2ב(ב) לחוק הבחירות (דרכי תעמולה). **המסגרת החוקית** העתירה נסמכת על שתי הוראות חוק מרכזיות: 1. **סעיף 2א לחוק האוסר על שימוש במשאבי ציבור לתעמולה:** סעיף זה אוסר על שימוש בכספים, נכסים מוחשיים או בלתי מוחשיים, מקרקעין או מיטלטלין של גוף מבוקר (כגון משטרת ישראל) או של תאגיד שהממשלה משתתפת בהנהלתו או בהונו, לצורך תעמולת בחירות. התכליות העומדות בבסיס סעיף זה הן שמירה על אופיו הממלכתי של השירות הציבורי, אמון הציבור בו, מניעת יתרון בלתי הוגן למועמדים, והבטחה שתקציבים ציבוריים ישמשו למטרות ציבוריות בלבד. 2. **סעיף 2ב(ב) לחוק האוסר על שימוש בכוחות הביטחון למטרות תעמולה:** סעיף זה קובע כי לא ייעשה שימוש בתעמולת בחירות בצה"ל באופן העשוי ליצור רושם כי צה"ל מזוהה עם מפלגה או רשימת מועמדים. לצד זאת, הוא אינו מונע הבעת תמיכה בצה"ל. התכלית העיקרית היא שמירה על אופיו הממלכתי והניטרלי של צה"ל, והוצאתו מחוץ למחלוקות פוליטיות. בנוסף, מוזכר **סעיף 130(ב) לחוק הבחירות לכנסת**, האוסר על חיילים בשירות סדיר, קבע או מילואים ליטול חלק בתעמולת בחירות. **הקביעה האם מדובר בתעמולת בחירות: מבחן "התכלית הדומיננטית"** השלב הראשון בהחלטה האם פרסום מסוים אסור מכוח סעיפים אלו הוא קביעה האם מדובר ב"תעמולת בחירות". המבחן המרכזי לכך הוא "מבחן התכלית הדומיננטית", מבחן אובייקטיבי הבוחן אם מטרתו העיקרית של הפרסום היא להשפיע על אופן מימוש זכות ההצבעה בבחירות, או שמא קיימת תכלית דומיננטית אחרת, כגון תכלית חדשותית. בבחינת תכלית זו, נלקחים בחשבון מספר מבחני משנה: * **עיתוי הפרסום:** קרבתו למועד הבחירות. * **זהות המפרסם ויוזם הפרסום:** מי עומד מאחורי הפרסום. * **מידת חריגותו של הפרסום:** האם הפרסום יוצא דופן ביחס לפעילות רגילה. * **קיום תכלית אחרת:** האם ניתן להצביע על תכלית אחרת לפרסום. * **טיב הפלטפורמה:** פרסום בפלטפורמה רשמית שונה מפרסום בפלטפורמה פרטית-פוליטית. נקבעה חזקה כי פרסום בעמוד פרטי של מתמודד בתקופת בחירות נועד לתעמולה. **יישום המבחנים למקרה הנדון (פסקאות 11-20)** בית המשפט קובע כי השלב הראשון – קביעת עצם היות הפרסום תעמולת בחירות – מתקיים במקרה זה. נימוקים: * **תוכן הפרסום:** תמונה של הנתבע עם קצינים בכירים בבסיס מג"ב, בעת "הרמת כוסית" לכבוד השנה החדשה. * **עיתוי הפרסום:** הפרסום נעשה בעיצומה של מערכת הבחירות. * **הפלטפורמה:** העלאת התמונה לחשבונות הפייסבוק והטוויטר הפרטיים-פוליטיים של הנתבע, אף שפורסמה במקביל גם בעמוד הרשמי של משרד ראש הממשלה. בית המשפט מחזק את החזקה כי פרסום בעמוד פרטי-פוליטי נועד לצרכי תעמולה, חזקה שלא נסתרה. * **ההנחה בדבר תכלית חדשותית:** גם אם נניח, לטובת הנתבעים, כי הפרסום נועד גם לשרת תכלית חדשותית, הרי שתכלית זו באה על סיפוקה עם הפרסום בעמוד הרשמי. הפרסום בפלטפורמות הפרטיות, בעיצומו של מרוץ בחירות, מקנה לפרסום סממנים תעמולתיים דומיננטיים. **ניתוח סעיף 2א לחוק – שימוש בנכסי ציבור (פסקאות 12-20)** * **החלת הסעיף:** אין מחלוקת כי משטרת ישראל (ומג"ב) היא גוף מבוקר שסעיף 2א חל עליה. * **טענות הנתבעים:** הנתבעים טענו כי התמונות נרכשו כדין מלמ"צ, שולמה תמורה, וכי לפי הנהלים, השימוש בתמונות לע"מ מותר לכל מפלגה. כמו כן, התמונה לא צולמה מלכתחילה לצורכי תעמולה, והתקבל אישור משפטי להעלאתה לעמוד הרשמי. * **היבטי השימוש בנכסי ציבור:** בית המשפט מפרט שלושה היבטים: 1. **שימוש בתמונה עצמה (כנכס):** טענת התשלום ללמ"צ מספקת מענה לחשש משימוש שלא כדין בתמונה. זאת, בהתאם לעיקרון השוויון והפעלת חופש המידע. 2. **שימוש בלע"מ לצורך צילום:** נדחתה הטענה כי התמונה לא צולמה מלכתחילה לצורכי תעמולה. בית המשפט מבהיר כי תשלום ללמ"צ אינו מהווה אישור לצילום עצמו אם תכליתו המקורית הייתה תעמולתית. אולם, לאור העובדה שהתמונה פורסמה בעמוד הרשמי לאחר אישור משפטי, בית המשפט מקבל, לצורך הדיון, את ההנחה כי צילום התמונה והשימוש בלמ"צ לא נעשו מלכתחילה למטרות תעמולה, אך מודה שהנחה זו "אינה נקייה מספקות". 3. **תוכן התמונה ואלמנטים תעמולתיים:** בית המשפט מדגיש כי גם אם התמונה צולמה כדין ושולם עבורה, אין בכך כדי "להכשיר" שימוש בה לצרכי תעמולה, אם קיימים בה אלמנטים תעמולתיים אסורים (כגון הופעת חיילי צה"ל בניגוד לסעיף 2ב(ב) או שימוש במשרד ממשלתי). * **שימוש במשאבי ציבור:** בית המשפט קובע כי צילום התמונה בבסיס מג"ב, בהשתתפות הנתבע, השר לביטחון הפנים וקצינים בכירים, מהווה שימוש במשאבי ציבור. זאת, גם אם הקצינים עצמם לא נקטו פעולה תעמולתית, שכן ניתן להשתמש בעובדי ציבור למטרות תעמולה, בין מדעתם ובין שלא מדעתם. * **הקשר בין הפלטפורמה לשימוש במשאבי ציבור:** טיב הפלטפורמה (פרטית-פוליטית) מקרין על תכלית הפרסום ועל השאלה האם השימוש במשאבי הציבור נעשה לצרכי תעמולה. העלאת התמונה לפלטפורמות הפרטיות, במקביל לפרסום בעמוד הרשמי, בעיצומה של מערכת בחירות, "צובעת" את השימוש במשאבים בצבעים תעמולתיים. * **עקרון השוויון:** סעיף 2א נועד גם למנוע יתרון בלתי הוגן. השימוש בבסיסי מג"ב, שאינם פתוחים לכל, לצילום תמונה פוליטית, מחזק את המסקנה שמדובר בתעמולה אסורה. **ניתוח סעיף 2ב(ב) לחוק – שימוש בכוחות הביטחון (פסקאות 21-30)** * **הבחנה לשונית בסעיף 2ב:** בית המשפט מציין את ההבחנה הלשונית בין האיסור הגורף החל על צה"ל (ס"ק ב') לבין האיסור המצומצם יותר החל על "כוחות הביטחון" באופן כללי (ס"ק א' – שימוש בשם או דמות של נפגע/הרוג ללא הסכמה). * **גישת הנתבעים והיועמ"ש:** הם סבורים כי האיסור המחמיר חל רק על צה"ל, ולא על משטרת ישראל או מג"ב. * **דעת בית המשפט:** בית המשפט חולק על גישה זו. הוא סבור כי הוראות דיני הבחירות אינן מוציאות זו את זו, וכי יש לאסור שימוש במשטרה (ובפרט מג"ב) לצרכי תעמולה מכוח סעיף 2א לחוק (עובדי ציבור). * **פרשנות סעיף 130 לחוק הבחירות:** הסעיף אוסר על עובדי ציבור וחיילים ליטול חלק בתעמולת בחירות. בית המשפט סבור כי יש לפרש סעיף זה באופן מרחיב, וכי לא ניתן להניח כי המחוקק התכוון לאסור על חיילים ליטול חלק בתעמולה, אך להתיר לשוטרים. * **מטרת ההבחנה בסעיף 2ב:** בית המשפט סבור שההבחנה הלשונית אינה נועדה ליצור "לאקונה" המאפשרת שימוש במשטרה ובגופי ביטחון אחרים לצרכי תעמולה. * **הסכמה בפרוטוקול ועדת החוקה:** מוצג פרוטוקול המעיד על הסכמה כי אסור לעשות שימוש באנשים במדים, לרבות שוטרים, במסגרת תעמולה, אף שדברים אלו לא קיבלו ביטוי מפורש בחוק. * **מבט הצופה הסביר:** בית המשפט מעלה את הסוגיה כיצד הצופה הסביר תופס פרסומים מעין אלו, וכיצד יש קווי דמיון בין מג"ב לצה"ל. * **מעמדו של מג"ב:** בית המשפט מציין כי אף שמג"ב הוא זרוע של המשטרה, בהקשר של מג"ב איו"ש, קיימת כפיפות מבצעית לצה"ל, מה שמחזק את הקרבה בין הגופים. * **ערכו המוסף של סעיף 2ב(ב):** למרות שכבר קיים איסור על שימוש בעובדי ציבור (כולל חיילי צה"ל) מכוח סעיף 2א, סעיף 2ב(ב) מוסיף איסור רחב יותר על יצירת רושם של זיהוי בין צה"ל למפלגה/מועמד. * **סיכום ביניים:** בית המשפט מסכם כי אף שיש קושי לשוני בהחלת סעיף 2ב(ב) על מג"ב, השימוש בשוטרים אסור מכוח סעיף 2א. לכן, אין צורך להכריע בשאלת תחולתו של סעיף 2ב(ב) על מג"ב. **הכרעה וסוף דבר (פסקאות 31-33)** * **זכות עמידה:** בית המשפט דוחה את טענת הנתבעים בדבר היעדר זכות עמידה לעותר. הוא מדגיש את האינטרס הציבורי בשמירה על כללי דרכי תעמולה, וכי אין להשאיר את האכיפה לידי המפלגות בלבד. * **התנהלות העותר:** בית המשפט מציין כי התנהלות העותר (לוח זמנים קצר, התעלמות מתגובת המשיבים) אינה מובילה לדחיית העתירה, אך עשויה להשפיע על ההוצאות. * **הצורך בהסדרה חקיקתית:** בית המשפט מעלה את ההצעה לשקול קביעת "מסננת" מינימלית להגשת עתירות (כגון תשלום אגרה). * **המסקנה הסופית:** הפרסום מהווה צילום יזום של הנתבע בבסיס מג"ב, שהועלה לפלטפורמות הפרטיות שלו, שמטרתו הדומיננטית היא תעמולתית, וכל זאת בעיצומה של מערכת בחירות. * **הצו:** העתירה מתקבלת. ניתן צו המורה למשיבים להסיר את התמונות מדף הפייסבוק הפרטי ומחשבון הטוויטר הפרטי של הנתבע. * **הוצאות:** אין צו להוצאות, לאור הסוגיה הפרשנית שהתעוררה והחידוש בהחלטה. **חידושים משפטיים והיבטים מהותיים** * **הרחבת האיסור על שימוש בנכסי ציבור:** בית המשפט מרחיב את הפרשנות של "נכסי ציבור" הכוללת לא רק נכסים מוחשיים אלא גם שימוש בעובדי ציבור ובמיקומים ציבוריים (בסיס מג"ב) לצורכי תעמולה. * **השפעת הפלטפורמה על תכלית הפרסום:** בית המשפט מחזק את ההלכה הקובעת כי פרסום בעמוד פוליטי-פרטי, גם אם יש לו פוטנציאל חדשותי, יוצר חזקה דומיננטית לתכלית תעמולתית. הדבר מקרין גם על הערכת השימוש בנכסי הציבור. * **היקף האיסור על שימוש בכוחות הביטחון:** אף שהחוק מבחין בין צה"ל לגופי ביטחון אחרים, בית המשפט מבהיר כי האיסור על שימוש בנכסי ציבור (סעיף 2א) חל גם על משטרת ישראל ומג"ב, וכי ניתן לראות בשימוש בהם לתעמולה הפרה של איסור זה, ללא צורך להסתמך על סעיף 2ב(ב) באופן ישיר. * **פרשנות מרחיבה של איסור השתתפות עובדי ציבור:** בית המשפט מדגיש את הצורך בפרשנות מרחיבה של סעיף 130 לחוק הבחירות, האוסר על עובדי ציבור (כולל שוטרים, בהרחבה) ליטול חלק בתעמולת בחירות. * **הסתכלות מנקודת מבטו של הצופה הסביר:** בית המשפט מתייחס לאופן בו הציבור התופס פרסומים, מה שמעלה קושי בהבחנה בין גופים ביטחוניים שונים למטרות תעמולתיות. * **מניעת "לאקונות" בחוק:** בית המשפט פועל למנוע מצב שבו פרשנות מילולית צרה של החוק תיצור "חורים" שיאפשרו שימוש אסור בנכסי ציבור או בכוחות הביטחון. לסיכום, ההחלטה מדגישה את החשיבות הרבה שרואה מערכת המשפט בשמירה על טוהר הבחירות, מניעת שימוש לרעה במשאבי ציבור ובכוחות הביטחון, והבטחת שוויון בין המתמודדים. היא מחזקת את ההגנה על מעמדם הממלכתי של גופי הביטחון והשירות הציבורי, ומרחיבה את הפרשנות של איסורי התעמולה הקיימים בחוק.